הלוגו של אלי קריינר
תמונה למאמר דעה קדומה

דעה קדומה

אלי קריינר

היה זה אלברט איינשטין שאמר פעם: ״יותר קל לפרק את האטום מאשר לפרק דעה קדומה״ ואכן כמו שאנו נוכחים לדעת בכל יום מחדש – זה נכון. דעה קדומה על אף כל הנזק הפוטנציאלי שהיא עלולה להסב בעצם התקיעות שהיא יוצרת, הקושי, החיכוכים והתסכול הרב, היא משהו שאנו מתקשים לשחרר ובמקומה לבחון דעה חדשה שלא לדבר הפוכה מזו שאנו אוחזים בה. כאילו אם נעשה זאת זה עלול להגדיר אותנו חלשים, או ׳לא נורמאליים׳ – כמי שיצאו את דעתם. שהרי, אנשים האוחזים בדעות מוצקות ומבוססות נתפסים בהכרח ׳חזקים׳ ויודעי דבר.

והאם קדום לא שייך בהכרח לעבר?

דעה קדומה כשמה כן היא, שייכת לעבר הלא רלוונטי וכל מי שבעקשנות אוחז בה, יתכן שעושה זאת מתוך פחד בלבד – פחד להתקדם ולהתוודע להווה כפי שהוא עכשיו. יתכן כי עמוק בתוכו הוא יודע שאין לו את הכלים הנדרשים להתמודד עם העולם החדש, ויתכן כי הוא פשוט לא מעונין. כשאנו פוגשים אנשים בעלי דעה קדומה, אל לנו לשכנע אותם בדעה אחרת מכיוון ששכנוע עלול להלחיץ אותם יותר כמו במצב של הצפה. עלינו להבין לפני שכנוע, מדוע הם לא רוצים להתקדם הלאה? מה הפחד שמניע אותם לקפוא במקום ולהאחז בעבר.

ככל הנראה, אדם בעל דעה קדומה תופס את הפתיחות לדעה חדשה כ – ויתור על מה שהיה או ישנו, ואף אחד לא מבטיח לו דבר (בטוח בהכרח) בתמורה, שהרי העתיד הוא ה׳לא נודע׳. ככל שהוא אוחז באותה דעה קדומה חזק יותר – כך יתכן והוא מפחד יותר לאבד משהו בחייו – ויתכן זו אשליית הוודאות לבדה.

אנו מתקדמים אל עבר העתיד בכל רגע נתון בין אם נרצה בכך ובין אם לא. ההבדל בין אלה שצועדים אל עבר העתיד, מוכנים להשתנות ולהתאים עצמם כמו לאמץ דעות ותפיסות חדשות, הוא שהם חווים מגוון רחב יותר של חוויות ואפשרויות בחייהם, ובעצם כך חייהם יותר עשירים (ללא קשר למצבם הכלכלי כמובן). בעוד אלה הפוחדים מהעתיד ומוצאים את עצמם צועדים אליו בעל כורחם לא תמיד מרוצים (מהשינויים שלא בשליטתם בעיקר…), צפויים להיות יותר עצובים ובודדים, ובאופן פיזי לחוות כאבי רגליים (אי מימוש יעוד הרגליים לצעוד ולהתקדם, יפגע בהם), עמוד שדרה (כן. דוקא אלה הניצבים איתנים בדעתם עלולים לחוות פריצות דיסק ואף חמור מכך) ומותנים (כמו חיבוק של מישהו שמושך אתכם אחורה ומונע מלהתקדם הלאה).

אנו חייבים להבין שעל מנת לחיות את החיים בעולם החדש (ורק הוא בעצם קיים), חובה עלינו מפעם לפעם לצאת את דעתנו לתוך העולם החדש – אחרת פשוט נגווע.

ביתה של דעה קדומה

דעה קדומה טמונה עמוק בתוכנו וכמו אינסטינקט היא נשלפת ללא מחשבה מקדימה – כאילו נמצאת כאן לשמור עלינו ממה שמפחיד כל כך – ביתה הוא התת-מודע. וכשאנו מבקשים לחשב צעדנו קדימה בקפידה ולפעול מתוך שיקול דעת – אנו חייבים להתעלות למודע – כאן ועכשיו ולהסכים לבחון את כל הידע שברשותנו מחדש.

זו ורק זו תהיה הדרך הנכונה לתקן את שקולקל בעבר ולהפוך אנשים טובים יותר מחר.

הערות שוליים:

#1 דעה קדומה רלוונטית רק כבסיס לשאלה חדשה וזימון ידע שלא היה ברשותנו בעבר.

#2 דעה קדומה כמו זכרון – טובה רק כהשראה למחשבה משוכללת וחדשה.

error: Content is protected !!