הלוגו של אלי קריינר
תמונה למאמר המוות כמניע לחיים מלאי משמעות

⁨המוות כמניע לחיים מלאי משמעות⁩

אלי קריינר

אנו חושבים על המוות לא מעט וככל שמציאות החיים העכשווית מגרה את סף הפחד שלנו יותר, אנו חושבים על זה עוד או פשוט מוצאים עצמנו בהכחשה ובבריחה. עדיין, אנו יודעים שזה עתיד לבוא יום אחד ואף לא אחד מאתנו יודע בדיוק מתי ואיך יהיה זה עבורו. כולנו כאחד יודעים שיום אחד גם אנחנו נמות, שהרי כולנו בדרך אל מותנו בכל יום, וביום אחד, מוקדם או מאוחר – עוד נגיע לשם. המוות הוא חלק בלתי נפרד מהחיים עצמם ולמעשה, הוא המניע שיכול להעצים את משמעותם אם רק נבחר להגיע אליו שלווים ומסופקים.

בעולם הרוח, על מנת שנרגיש טוב יותר במהלך היום-יום ונחיה בשלום עם עצמנו נטולי חרדה ופחד, גורסת האמונה שאין מנוס מלדבר על האיום הגדול מכולם ולעשות זאת באופן כזה שיאפשר לנו להשתחרר מהשליטה של הרעיון עצמו בחיים שלנו כאן ועכשיו ולראות בו דבר טוב שיש בו להניע אותנו קדימה מדוייקים וטובים יותר.

המוות הוא המניע החשוב מכולם למצוא את מה שמעניק לנו משמעות לחיים

בגישה הבודהיסטית, המוות הינו חלק בלתי נפרד מהחיים ולמעשה אף נקודת ציון חשובה, שבלעדיה לחיים עצמם אין כל משמעות. בגישתם – המוות הוא משמעות החיים ובלעדיו כל המרדף אחרי הישגים גשמיים, בריאות טובה יותר, הקמת משפחה, מיצוי אופטימלי של הפוטנציאל שלנו – חסר טעם. בגישה הבודהיסטית, ככל שאדם יכיר בערך המוות כביטוי לשלב חיים אחד וכהכנה ללידה מחדש לשלב נוסף – כך ידע להיטיב את חייו, לחיות ללא חרטה ונטול פחד, ומצב תודעתי זה יאפשר לו מעבר קל והתארגנות נעימה ללידה מחדש.

דווקא המודעות למוות, ההכרה באפשרות שהוא יכול לפגוש אותנו בכל יום, מעניקה לנו סיבה גדולה יותר להיות טובים יותר בזמן הווה ולדחות כל תירוצים, להספיק יותר, למצות את היכולות, להתחבר יותר לאנרגיות נוספות באהבה, וכל זה רגע לפני שנעבור לשלב הלא נודע – ככל שנבין כי כל חיינו אנו מתארגנים לכך וחשוב שנגיע לשם שלמים ושלווים עם כל מה שעשינו והספקנו בפרק אחד, ערוכים לקראת פרק נוסף – כך נחיה את חיינו טוב יותר, לאורך יותר זמן, ובשעה היעודה – יהיה לנו קל.

מוות כחלק בלתי נפרד מהחיים

המוות, כמו החיים, נמצא סביבנו כל הזמן. האתמול – מת וכמוהו כל רגע חולף. רק כשאדם מגיע אל שעתו האחרונה, חייו חולפים לפניו כמו סרט ומשקפים לו את הישגיו בביקור שלו כאן. אז ורק אז, יכול אדם להבין מה באמת עשה ועד כמה חייו היו מלאי משמעות. על מנת לא להגיע לרגעים אלו מלאי חרטה, כעוסים ורוטנים, מתקשים לשחרר את האחיזה – חשוב שבכל יום נעשה עבודה בענין ונשחרר יותר ויותר.

ככל שאדם בורח מן המוות, נמנע מלדבר עליו, לפגוש אותו בקרב קרובי משפחה וחברים בשעתם האחרונה – כך הוא בורח מלהפיק משמעות מלאה גם בחייו שלו ובעצם אפשר לומר – לא מכיר בערך הדברים החשובים באמת. כשאדם מבין ומפנים כי בכל יום יכולה להתרחש שעתו האחרונה וזו חייבת להיות מלאה משמעות, סיפוק ושלווה כמו אדם שהשלים משימה – הוא יקיים בה בחירות טובות יותר ופחות ימצא עצמו עוסק בזוטות; ויכוחי סרק, כעסים מיותרים, התחשבנות רגשית, הכרה חברתית, רכוש, מעמד כלכלי ועוד.

כשנשאל הגאון מוילנה על משמעות חיינו כאן ומה היעוד של כל אחד ואחת מאתנו, ענה:

״כל מה שקשה עבורו – הוא יעודו. ובעיקר כשהוא מרגיש זאת בתוכו שעליו לעשות. שהרי כל מה שקל לאדם לעשות, ככל הנראה כבר עשה בעבר (חיים קודמים), ועל מנת לקיים את משמעות קיומו כאן בגלגול זה – עליו להתעמת דווקא עם החלקים הקשים שהחיים מפגישים אותו ולא אלה שקלים עבורו״.

כולנו בדרך אל מותנו – הוא למעשה משפט אופטימי, מחזק ומעצים שמעורר בנו את המוטיבציה לחיות חיים מלאים ועשירים. זו רק שאלה מהו המוות עבור כל אחד ואחת מאיתנו ועבורי הוא לא פחות חשוב מהחיים עצמם.

במהלך העשור האחרון, הזדמן לי ללוות פרקים אחרונים במסעם של אנשים אהובים, רגע לפני שהם המשיכו הלאה. עם כל אחד ואחת מהם הרגשתי ברת מזל ללמוד מן הדרך שהם עשו ובעיקר על עצמי כמה חשוב לי למהר ולדייק את חיי בזמן הווה ולוודא שאני מוכנה.

ברור לי שזהו רעיון שלא פשוט לחלקכם ובכל זאת אני מקווה שתמצאו בו את נקודת האור שתעצים את חייכם בהווה ותסייע בעדכם להתמודד עם המציאות המתהווה.

הערות שוליים:

#1 ככל שתהיו שלמים עם עצמכם בכל יום, כך תהיו מוכנים לוותר על הפחד מהמוות עצמו.

#2 המוות היא רק תחנה בציר הזמן ומקורו באינסוף- אף אחד לא יודע מה יש אחרי החיים כאן ועכשיו, כמו שאף אחד לא יודע מה צפוי מחר.

#3 אנו לא יכולים להרשות לעצמנו לפחד ממה שיקרה בטוח, במקרה הטוב- אנו יכולים פשוט להתכונן לכך.

error: Content is protected !!