לכולנו יש אויבים, לחלקם אנו יודעים לתת שמות וחלקם כאילו נסתרים ואין לנו מושג מי הם ולמה הם מתנכלים לנו. אויב כפי שאנו מבינים, הוא ככל הנראה אדם, גוף מאורגן, או מדינה המבקשים לשלוט בנו, להגדיר לנו את המציאות כפי שהכרנו וידענו אותה – מחדש, ובהכרח לא באופן שממנו אנו נשמח. אויב תפקידו לקחת, לבזוז, לשבות, לכפות, לשלוט, להפוך אותנו לעבדים, או פשוט להשמיד אותנו. אויב כפי שאנו יודעים זה תמיד רע, ואף לא אחד מאיתנו יכול לומר בכנות שאין לו, או שלא היו לו אי פעם אויבים, קטנים או גדולים, חדורי מטרת השמדה והרס, או פשוט שונאים ומתנגדים. אויבים יש לכולנו בדיוק כמו פחדים.

"הכנע את אויבך בכוח ותרבה איבה; כבוש את לבו באהבה, ולא תגרום צער“ (בודהה)
אז מיהו אויב, מה יש בו שאנו כל כך חוששים מפניו ומוכנים לעשות הכל על מנת לעצור אותו מלקחת מאתנו את ששייך לנו. מה יש באויב שמעיר אותנו לפעולה, ואיך זה שכולנו מכירים את הביטוי ש׳האויב הכי גדול שלנו זה אנו עצמנו׳, ועדיין מייחסים את התואר ׳אויב׳ רק לאלה שמתנגדים לנו ומפריעים לנו לשגרת החיים השלווה.

בסיפורי המקרא אנו מכירים את זה של איוב שהיה איש ישר, הגון וטוב לב, שעל אף כל האסונות שפקדו אותו ושבינהם נלקח ממנו כל רכושו, הושמדו עדרי הבקר, הצאן והגמלים שהיו לו – האמונה שלו באל לא התערערה והוא לא העלה בה ספק ולו קל שבקלים. גם משהנורא מכל קרה לו לבקשת השטן ועשרת ילדיו מתו, איוב כך מסופר, אמר בקול את הפסוק שאנו לרוב נוהגים לשמוע מאנשים מלאי אמונה: "ה' נָתַן, וַה' לָקָח; יְהִי שֵׁם ה' מְבֹרָךְ״ (איוב, א׳ כ״א). בתום ימי האבל על ילדיו, חבריו של איוב שבאו לנחמו, תוהים לפניו שמא חטא בעבר ועל כן סובל ומתייסר בחייו… שהרי ׳לא יתכן כי יהיה צדיק ורע לו׳. איוב משיב להם שמעולם לא חטא, ואת אותה שאלה הוא מעלה בפני הבורא, יחד עם זאת, הוא לא מעלה אותה כטענה ועל כך הבורא מברך ומזכה אותו בעושר רב, ילדים ואריכות ימים. מכך אומרים הפרשנים ניתן ללמוד, כי איוב הבין ש ׳נסתרות הן דרכי האל׳ וכי לא תמיד האדם כפרט, יכול להבין כיצד הוא משרת צרכים גדולים ממנו, ושעל כן, ראוי לו לקבל את גורלו בהשלמה ולדבוק בדרכו הישרה ובדרך האהבה.

אז מה אנו למדים מסיפורו של איוב ששמו יכול בקלות להשמע כ׳אויב׳ ויתכן כי לא במקרה.

אם אנו מבינים כי אויב בא לקחת מאתנו בהכרח משהו שאנו לא רוצים לתת לו, משהו ששייך לנו, וכי הרצון שלו לקחת זאת מאתנו בהכרח מאיים עלינו, במקרה זה לתפיסתנו במציאות העכשווית – כל מי או מה שיאיים לקחת משהו שלנו, ויותר מהכל – אדם הקרוב ללבנו, תגובתנו הטבעית תהיה לשמור מכל משמר על אותו דבר ולהילחם בו בכל מחיר. מאידך, בסיפורו של איוב, בו השטן ביקש את יסוריו של איוב מהבורא על ידי כך שדרש לקחת ממנו את כל מה שיש לו ואפילו את ילדיו, האיום הממשי שחווה היה בגדר גזירת גורל מידי שמים כיוון שבכל מקרה, אין לו דבר משלו באמת, ואפילו לא ילדיו. על כן הוא לא נלחם ולא התנגד, אלא קיבל את גורלו החדש כפי שהוא מבלי לערער על כך.

כלומר, אם אויבים נתפסים כך רק בזכות העובדה שהם מאיימים על משהו שניתן לכאורה לקחת שזה אומר בהכרח: חומר, כל אדם אשר יבין כי אין חומר שהוא באמת בעליו אפילו לא ילדיו שלו – ירגיש פחות מאוים אם בכלל – שהרי אי אפשר לקחת ממך את מה שלא היה שלך מלכתחילה. ויתכן כי אדם זה אף יזכה לחיות את חייו ללא אויבים ומתוקף כך יחווה הרבה פחות פחד.

וכיצד זה מתחבר לעובדה כי ברוב המקרים בחיינו אנו מבינים, כי האויבים הכי גדולים שלנו הם אנחנו ולא אחר. פשוט: בכל פעם שאנו חווים כי משהו בגבולות שהצבנו לעצמנו נפרץ ולא היינו מוכנים לכך, כמו במקרים של אינטימיות שבהם לא פעם אנו מוצפים רגשות שמאיימים לגרום לנו להתנהג אחרת, בכל פעם שאנו מרגישים קנאה או גרוע מכך רכושנות כלפי אדם או חפץ, והרגשה זו מעבירה אותנו על דעתנו והופכת אותנו להתנהג בכפיתיות ובחוסר כבוד כלפי אחרים, ובעצם בכל פעם שאנו חווים שינוי בתוכנו שלכאורה אנו לא חשים בשלים אליו (לשחרר ילדים מהקן… לוותר על עסק כושל… להפרד מאדם אהוב… ) – יתכן ונפגוש את האויב המתגורר בתוכנו ונרגיש איום ממשי על שלוות הנפש שלנו, איכות השינה, הנשימה, גמישות השרירים, ויותר מהכל נחווה כאבי שינים לא ברורים.

הדרך היחידה להצליח לחיות חיים נטולי אויבים פנימים וחיצונים, היא לרוב חיזוק האמונה כי אין דבר שאנו באמת בעלים עליו למעט הידע שרכשנו בחיינו, על החכמה. ושככל שנממש את יעודנו כעם שמאז ומתמיד היה נווד, ונקפיד להיות בתנועה – לא נדע גבול ולא נחווה פלישה.

ספק לחיות איתו

ספק לחיות איתו

הכירו את הספק. חברכם הנאמן. זה שמבלה איתכם את מרבית ...

שמו של אדם הולך לפניו

שמו של אדם הולך לפניו

פרה קדושה

פרה קדושה

בשורשי השיער

בשורשי השיער