המושג אזרח גלובאלי נכנס לחיינו איפשהו בשני העשורים האחרונים, עם כניסת העולם האינטרנטי לחיינו ובפרט כניסתן של הרשתות החברתיות, שפת האימוג׳ים, וקניות האון-ליין, שמאפשרות לכולנו לרכוש הכל מכל מקום בעולם, ולקבל אותו לפתח ביתנו למחרת. העובדה כי היום יותר מתמיד אנו יכולים להגיע לכל מקום בעולם בלחיצת כפתור, להתוודע לתרבויות שונות, לעשות עסקים ולהתחבר עם קהילות שונות בעולם בעלות ערכים משותפים – הפכו את השאיפה הנכספת שהיתה שמורה פעם לקומץ קטן של אנשים – לנחלת הכלל, והיום כולנו במידה כזו או אחרת אזרחי העולם הגדול – אזרחים גלובאליים.

על פניו זה דבר נהדר, גבולות היטשטשו ואין דבר העומד בפני האדם מלהשיגו למעט כח הרצון בלבד.

בעצם, כבר אז בתקופת המקרא היינו אזרחים גלובאלים. קומץ קטן של אנשים, לא היו ביננו גבולות וכולנו דיברנו שפה אחת. פעם, לכולנו היו את אותן שאיפות וכולנו רק רצינו לשרוד את היום ולראות את המחר. כמה פשוט הכל היה אז. וזה כמובן היה נכון, עד שהשאיפות שלנו השתכללו והתחלנו לבטא את הטבע הטבוע בנו, לרצות יותר מדי ולחשוב שמגיע לנו יותר מכפי שיש לנו בפועל. ואפילו חשבנו והיינו בטוחים שאנו יכולים לגעת בשמים ממש (על מגדל בבל בטח שמעתם..).

אז למה רעיון שהוכח כבר פעם אחת, כפחות טוב עבורנו, מסתמן היום שוב כשאיפה נכספת?… והאם לא כדאי שנשאל את עצמנו רגע לפני שנגשים את אותה שאיפה – האם לא סיכמנו כבר שישנה חכמה גדולה יותר מכולנו, ושההיסטוריה נועדה בשביל להחכים אותנו ופחות בשביל לחזור על עצמה.. (?!)

בזמן המקרא כשהיינו רק כ 1,000 איש על פני האדמה, הרעיון להיות אזרח גלובאלי, נשמע הגיוני ואפילו מתבקש. הרי מה הטעם לפצל קבוצה כל כך קטנה?! רק שעם הזמן וככל שהקבוצה גדלה, גדלו איתה אף השאיפות וההבדלים, ובאופן טבעי ככל הנראה כפי שכבר הוכח אז – אנשים שונים התחילו לגבש דיעות שונות ורצונות שונים (מה שלמעשה מחוייב במציאות בעבור צמיחה והתפתחות טובה..), אותה אחדות הומוגנית הפכה להיות מאתגרת  והפתרון שעלה על מנת לשמור על סדר, ארגון והמשך צמיחה  – היה דווקא בידול בין קבוצות שונות ויחוד כל אחת מהן בשפה, ערכים, תרבות שונה. במילים אחרות: עושה רושם שהבריאה כוונה למקום הפוך ממה שאנו מכוונים אליו עכשיו. 

אז יתכן שאנו יודעים טוב יותר? יתכן שלהיות אזרח גלובאלי זה באמת נכון? 

אחת הסיבות העיקריות שלנו לשאוף לאחדות היא הרצון האגואיסטי שלנו לחיות חיי שפע. בהם הנגישות שלנו לכל מה שיש לעולם להציע – אפשרי לכולנו גם יחד, ללא הבדל בין דת, גזע ומין. וגם השאיפה לפרוץ גבולות ככל הנראה נובעת מהצורך האגואיסטי להוכיח לעצמנו שאנו יכולים ושגם לנו מגיע. איפשהו עושה כך הרושם שככל שאנו שואפים לכך יותר, אנו בתחושת נחיתות יותר גדולה, שהרי מטבעו של אדם שנולד בתנאים טובים ושהעולם נגיש לו לכל מה שליבו חפץ – סביר שפחות ירגיש את הדחף לאחדות אלא הפוך מכך. וככל שהמניע לאחדות מגיע ממקום נחות יותר, כך גם הסכנה הטמונה בו עלולה להיות מפתיעה ולא צפויה. וכמו שאנו יודעים שככל שאדם בעל דחף גדול יותר הוא מסוגל יותר, משיג יותר וכשהגבולות לא עומדים בפניו – זו רק שאלה של הדרך שיבחר והזמן שייקח לו להשיג ככל שירצה. מה שעצם הופך את ה׳חלש׳ להיות בעצם ׳חזק׳.

זהו ללא ספק עידן בו אנו נחשפים יותר ויותר להיפוך מעמד, בו החזק איננו חזק יותר והחלש מסתמן להיות המשפיע ובעל הדיעה.

כן, להיות אזרח גלובאלי בחלק החיובי של מה שמשתמע מכך, קוסם לכולנו ובצדק. יחד עם זאת, הסכנה הטמונה באזרחים שמקבלים השראות מאותם מקורות, דוברים את אותה שפה, נראים אותו דבר, נשענים על אותם ערכים, עוסקים באותם תכנים ועוד… היא שלמראית עין: כולנו ואתם – הם בעצם אחד.

ובקבוצה כל כך גדולה כפי שהעולם הפך להיות וממשיך לצמוח מידי יום, הדבר נוגד את הטבע האנושי וחובה בתוכו סכנה שיכולה לשמש יחידים בעלי אג׳נדות נסתרות, מזיקות ואפילו הרסניות, שינצלו את המעמד הגלובאלי לחדור מתחת לראדר שהיה לנו כמגן כשהיינו מבודלים, ויצליחו לממש את זממם.

אז כמו שאמרתי לא אחת בעבר, קיים טוב ורע בכל דבר, והכל ככל הנראה הוא רק שאלה של מידה. בעידן כל כך מורכב בו הטרור גואה והאנטישמיות עולה על גדותיה, עלינו להיזהר ולשאול את עצמנו בכל יום מחדש, אם אנחנו כל כך דומים והכל נגיש לכולם – מה בכל זאת קיים בנו שמבדל אותנו מאחרים? כיצד בכל זאת, אם נתבונן היטב נדע לזהות את הטובים ולהתרחק מהרעים?

לא בטוח שישנה תשובה אחת. מה שבטוח, לכל אחד ואחת מאיתנו חייב להיות איזשהו שמץ של מושג…

רוח של תקווה

רוח של תקווה

בכדי להבין את הרוח והחומר, את החיבור בינהם, את התפקיד ...

היופי שברוח

היופי שברוח

מרווה אהובתי

מרווה אהובתי

אזרח גלובאלי

אזרח גלובאלי