אני מניחה שכולכם מכירים את הסיפור על העכברים והזעירונים שחיפשו את הגבינה שהוזזה ממקומה. סיפור נהדר שבאמצעותו המחיש ספנסר ג׳ונסון את הדרך בה אנו מתמודדים עם שינויים. בסיפור, פורש בפנינו ספנסר ארבע תגובות שונות שהדמויות מיצגות כלפי אותו שינוי; ובעצם כך עוזר לנו להבין טוב יותר את משמעות הבחירה שלנו באם נגיב כך או אחרת. בעוד שני העכברים בסיפור מתרוצצים במבוך בתקווה שימצאו גבינה חדשה, שני זעירונים, בוחרים להישאר במקומם שמא אותה גבינה שהוזזה – תוחזר. את ההמשך, אם קראתם, אתם בטח יודעים… ואם לא, אני ממליצה בחום לשים יד על הספר הנהדר הזה ולקרוא את הסיפור, שהיום מקבל משמעות גדולה יותר עבור כולנו בעידן הקורונה וזו שעוד תבוא בעקבותיה. 

לא צריך ניתוח מיוחד על מנת להבין שאנו נמצאים בעיצומו של שינוי גדול שישפיע עלינו כחברה בהרבה מובנים. בטקסט המצורף, אני רוצה לשתף אתכם בהשפעה של העשור האחרון ואירוע הקורונה על המישור הכלכלי וכמו כן, על האיומים שכרגע מורגשים יותר בקרב רובנו. אני רוצה לדבר גם על ההזדמנויות ובעיקר על השפע שאותו עתיד העשור הקרוב להעתיר עלינו, או לפחות על אלה מאתנו שמוכנים לעשות משהו בנדון ולהסכים לשינוי המתחולל. 

בעשור האחרון שחלף לו לא מכבר, היינו עדים ללא מעט אימפריות שקרסו. גופים כלכליים גדולים (טויס אר אס, הרץ, ברלין אספייר…), מדינות (יוון, איטליה, ספרד..), אנשי עסקים (פישמן, דנקנר, מיידוף…), פוליטיקאים בכירים (אולמרט, דרעי ואפילו חלקים מבתי המלוכה הארופאיים). ככל שנעמיק בסיפור של כל אחד מהם, נמצא שם שחיתויות, אי-סדרים, חמדנות כלכלית ומינית. הדמויות שיצגו את אותן אימפריות הצטיירו בינינו חזקות, יכולות ואפילו בחלקן נדיבות. כל זה היה נכון, עד לאותו רגע בו התקשורת הסקרנית, ששבעה מסיפורים קנויים ומשרדי יחסי ציבור, התחילה לחפש את האמת הנחבאת… לא משנה מה נחשף ומה היה גודלו של הגילוי התקשורתי, לכל אחת מאותן אימפריות היה סיכוי טוב יותר לצלוח את השבר אלמלא מצוי היה באותה עת, תחת עדשת המיקרוסקופ התקשורתית שלא הרפתה עד לקריסה מוחלטת.

זה היה בהחלט עשור שבו למדו אותם אנשי הון ומעמד שהמרדף אחרי פרסום עולה לא מעט ולפעמים הוא לבדו מהווה מניע לפשיטת רגל. מכאן, נוצר מצב בו מנהיגי תקופה שעל פיהם נשק דבר התכנסו חזרה לבסיס האם ופינו את החלל למנהיגים חדשים במקומם.

מכאן והלאה לעשור הבא…

אחד הדברים שהכי נפגעו בעקבות אותן קריסות ובנוסף בעקבות משבר הקורונה, הוא שאנשים איבדו לא מעט אבל יותר מהכל הם איבדו אמון. אנשים איבדו אמון במנהיגים, במוסדות, בהבטחות ולמעשה הם איבדו אמון בתקווה ובעתיד הרחוק. כמו כן במוסדות פיננסים כמו בנקים, חברות אשראי וחברות ביטוח שבבסיס עשייתם עומדת ה׳הבטחה׳ ועליהם אנחנו כבר לא סומכים. וגם אם כרגע אנו עדיין תלויים בהם וחלקנו כמו אותם זעירונים, חוששים לזוז מהמקום הישן והמוכר זה רק ענין של זמן עד שהשוק הפיננסי ישתנה כליל ויצטרך להמציא את עצמו מחדש.

המגמה החברתית, תעיד על יותר אנשים שמוכנים לקחת סיכון ו״לעבוד על המערכת״ על מנת להגדיל את הסיכויים שלהם להניב יותר כספים לכיסם, עסקים שיקחו יותר סיכונים לעבוד ב׳שחור׳ או להגדיר את עצמם הפסדיים על מנת לא לשלם מיסים. הפחד מהעתיד הנראה לעין וההווה בו הם חיים יגבר על הפחד שמא יתפסו, מה שבהכרח יהווה קרקע נהדרת ליזמים חדשים לבטא את עצמם ולאותם גופים להמציא את עצמם מחדש.

מוסד פיננסי שלא יהיה מוכן להוריד ריביות, לשתף רווחים, לפשט בירוקרטיה, לתמוך בשעת משבר, ישפט על ידי הכלל גם בעבור לקוח אחד. מה שהתחיל ב 2016 כמחאה נגד הבנקים – ימשיך בגלים לאורך כל העשור הקרוב. חברות ביטוח שכבר בזמן הנוכחי חוות נטישת לקוחות גדולה עקב הקושי לעמוד בתשלומי הפרמיות, יקבלו מכה עוד יותר קשה בעשור הקרוב עקב משבר אי אמון גדול בקרב לקוחות שכן החליטו להשאר על אף הקושי ובזמן תביעה יחוו אכזבה מאופי הטיפול בהם. אם אלה לא ימהרו להבין שלקוחות שנשארו איתם מצפים מהם להרבה יותר מאי פעם וידעו לשנות את תהליכי הטיפול ובעיקר לפשט את הקשיים לקבלת הכספים הנתבעים – אלה, יקרסו תדמיתית ויגררו יחד אחת את השניה.

כאן, כדאי לציין שישנה הזדמנות נהדרת למי שמאמין בשפע קצת אחרת. למי שמאמין שאפשר לחיות בשפע ועדיין לחלוק אותו עם כולם. בעשור הקרוב, מנהיגים חברתיים ועסקיים יחברו יחד להקמה של בנקים וחברות אשראי בעלות תפיסה חברתית בה כולם שותפים והצלחה של אחד היא ההצלחה של כולנו. לאט לאט נפגוש חברות ביטוח שמתמקדות בביטוחים קצרי מועד, ביטוחים לסוגיות מאד ספציפיות וכאלה שיסללו מסלולים לביטוח נפשי ורוחני לא פחות מפיזי, בריאותי. יתכן שחברות ביטוח ימצאו את עצמם חוברות למהלכים גלובליים על מנת להוזיל את ביטוחי הנסיעות בפרט ולבטח את תחום ׳האזרח הגלובאלי׳ בכלל. 

במקביל, יתחילו מגמות חדשות אליהם נסיט מבט, בינהם: כספות פרטיות – שם יותר אנשים ירצו לאבטח מזומנים במקום בבנקים הגדולים. גופים שיעסקו בעסקאות חליפין שוות ערך של דבר כנגד דבר אחר ללא מזומנים או אשראי וכן, קונספט הבנק הדיגיטאלי יתפוס תאוצה. 

כספות פרטיות

בעקבות אותה מגמה בה אנשים יבקשו יותר בטחון, יסמכו על עצמם ולפחות עד שכל מערכת האמון תיבנה מחדש, כל מה שעומד על הנייר כאופציה – לא יהיה רלוונטי. והמוחשי, כאן ועכשיו שיבוא לידי ביטוי בכל דבר, יבקש מאיתנו להתחזק, להיות יותר אמיצים, ממוקדים ובעלי יכולת החלטה מהירה – תכונות שאנו רגילים לפגוש בדרך לפסגה. 

כן. המצב שיאלץ אותנו להיות יותר נחושים – יבטיח לנו לא מעט הצלחה.

עוד שוק שחווה היום שיא ובעשור הקרוב נראה את אורו דועך ומתחלף באחר, זהו שוק הסלולר, האינטרנט והרשתות החברתיות. לאנשים ימאס להרגיש חשופים כל הזמן, המחיר יהיה כבד מדי ולא יהלום את הצרכים הכלכלים החדשים בהם נדרשת יותר צניעות ומסתורין.

הטלפונים הישנים בהם יש אופציה לשיחה טלפונית בלבד ובמקרה הטוב הודעת טקסט יצוצו בגרסה מחודשת. אפליקציות פרטיות יתפסו תאוצה ואפליקציות אחרות שמבקשות שיתוף ימצאו עצמן נאבקות על קיומם. 

תחת כל זה הקושי שיחוו מדינות ורשויות מס להגיע אל העוברים על החוק, יגדל. יחד עם זאת, הדרכים היצירתיות שלהם ישתכללו והסכנה בהגברת העונשים ותהליכי האכיפה שיהפכו יותר אלימים תיגדל גם היא.

בגדול, זה עשור בו יורגש שהכח שוב בידיים שלנו – האנשים. יהיו פחות ופחות אלילים עסקיים, חברתיים ופוליטים ומתוך הצורך להגדיל את האמונה בעצמנו מחדש, תגדל האמונה הרוחנית ואותם מנהיגים עסקיים חדשים יבלטו באורח חיים מגוון, בו הם יזקפו כל הצלחה ודרך לכח גדול מהם. שהרי לאור מה שכבר למדו על בשרם של אחרים, צניעות מבטיחה הגנה.

ככל שהאדם יהיה יותר כן, אמין וימצא דרכים לפעול ביושרה על אף כל שינוי מאתגר – ההצלחה שלו תבלוט לאורך זמן. ככל שיחפש קיצורי דרך ודרכים עקלקלות, ימצא עצמו נכשל שוב ומיואש עוד יותר משכבר היה.

[ לחלקו השני של המאמר – אימפריות קורסות חלק ב׳ ]

כאין וכאפס

כאין וכאפס

אם ישנו דבר אחד שלא משנה באיזו סיטואציה הוא יאמר ...

קשב בהפרעה

קשב בהפרעה

אויב מבפנים

אויב מבפנים

לשבור את הכלים

לשבור את הכלים