אומרים שלאכזבה יש טעם מר ומעטים מאיתנו יש להם חיבה או סיבולת לטעם הזה. רובנו, נעדיף ככל הנראה מתוק ובמקרה הכי פרוע חריף, שהוא בכלל לא טעם אלא תחושה. מר זה לא משהו שאנו נחשוק בו בדרך כלל, ואם כבר נצטרך אותו מדי פעם זה על מנת להתעורר, כמו מקפה או אפילו תרופה. בכל מקרה, הטעם המר נרכש עם הזמן, ובמילים אחרות אפשר בהחלט להתרגל אליו ואפילו לחבבו. עדיין, הפעם הראשונה שאנו נחווה אותו – לרוב תרשם בזכרון כחוייה מרתיעה ואם באכזבה עסקינן, לא משנה מה יהיה מעמדה בדיעבד, כשהיא תפגוש אותנו בפעם הראשונה – היא בהחלט יכולה להשאיר אחריה זכרון מר במיוחד ואף טראומתי. רובנו נייחס אותה לאהבה ראשונה שלרוב השאירה טעם של אכזבה מרה.

וכמו אהבה ראשונה שבזמנה נראה לנו שאין שניה לה בכל העולם כולו ואנו לא יכולים לחשוב או לנשום בלעדיה, ועל אף המקרים שזו נגמרת בשברון לב וכאב גדול, ככל שעובר הזמן, רובנו נתקשה להבין מה עבר לנו בראש בזמנו ואיך בכלל חשבנו להשאר שם או לרצות לחזור אליה. מעמדה של אהבה ראשונה, בדיוק כמו האכזבה הראשונה שבאה בעקבותיה, יכול לרוב להיות נכון רק לאותה השעה. הזמן ונקודת המבט המשתנה שלנו מתוקף המרחק, מגמדת את אותה חויה, ולכל היותר משאירה לה מקום של כבוד כזו שהיתה שם לפני כולם.

פעמיים מתאכזבים אנו בחיינו אכזבה קשה: פעם עם התבגרנו, בגַלוֹתנו את המפלצת אשר באדם; ועוד פעם, מאוחר יותר, בראותנו כי גם המפלצת אינה מפלצת.

חנוך לוין

ואכן כמו שנרמז מתוך המילה אכזבה, החוויה יכולה מנקודת מבט אחת להיות אכן כואבת ומעציבה, יחד עם זאת, היא גם יכולה להיות חוויה מטעה, שהרי אותה אכזבה בדיוק כמו הטעם המר וכל דבר אחר שבא להעיר אותנו – יכולה להיות נכונה עבורנו, וכדאי שבמקום להיעצב בגינה ולהיעלב ממנה, ננסה לבחון את אותה חוויה מחדש ומה יש בצד השני שלה. יתכן שכמו שנרמז שוב מהמילה עצמה אכזבה, נמצא את בתוכה את השורש א.ה.ב, ונבין כי אכזבה זו חוויה שמכילה בתוכה אהבה, ושאנו יכולים לאהוב ולמצוא בה ערך יקר עבורנו בעיקר אם נסכים לאפשר לזמן להרחיק אותנו מעט, ולאפשר לנו לבחון אותה מחדש ומנקודת מבט נוספת, בוגרת יותר.

חווית האכזבה מוזכרת במקרא בהקשרו של ירמיהו הנביא כפי שנאמר: ״אָרוּר הַיּוֹם אֲשֶׁר יֻלַּדְתִּי בּוֹ יוֹם אֲשֶׁר יְלָדַתְנִי אִמִּי אַל יְהִי בָרוּךְ…״ (ירמיהו כ׳ י״ד). מי שהיה ידוע כנביא חורבן וזעם, השנוא על כל סביבותיו, סיים את חייו, ועד עצם היום הזה ישנן לא מעט פרשנויות סותרות הנוגעות לדמותו המעוררת מחלוקת. להבדיל ממשה רבנו שנחשב להיות נביא הגאולה, ולא ראה עצמו ראוי לקבל עליו את מנהיגות העם ולהיות עבורם נביא, ירמיהו כך מסופר, שעל אף שלא קיבל תפקיד הנהגה אלא נבואה בלבד, הסכים לקבל את התפקיד ולהיות שופר לנבואת חורבן ותוכחה. הוא לא פחד מאכזבות בחייו שלו, לא חשש משונאים ולא מהאמת הכואבת אותה הטיח ללא פילטרים ועיגולי פינות. אפשר לומר שלא היתה לו כל בעיה להיות זה שמאכזב את כולם. כפי שכתבתי במאמר ׳על המר והמתוק׳ בו התייחסתי לקשר בין הטעם המר להתעוררות ׳הנקודה שבלב׳ המאפשרת לנו לגלות את הצד האלטרואיסטי שבנו, יתכן כי דווקא הנביא ירמיהו שהטעם המר היה דומיננטי בחייו, היה מספיק אמיץ לב לעמוד מול קהל מתנגדים ולעורר מחלוקת, והיה דווקא זה שהיו זקוקים לו יותר מכל. הרי מישהו חייב לקחת על עצמו את התפקיד המר ולומר את האמת כפי שהיא – לא?!.. ואם אנו עומדים בפני חורבן ויש מי שיכול להתריע אותנו על כך? האם הוא האשם או שמא אנחנו, בכך שאין אנו רוצים מטעמה המר של נבואת החורבן והזעם?

כולנו יודעים כמה אנו לא אוהבים בשורות רעות, וכמה אם רק נוכל – נעקוף כל קושי, ביקורת, ואמת מכאיבה שתוטח בפנינו. אך יתכן שדווקא אלה שמערימים לפנינו קשיים, מטיחים בנו ביקורת, אומרים לנו את האמת כפי שהיא בפנים, אמיצים להפרד מאיתנו, חזקים לעמוד בפנינו, מוכנים להכיל כל התנגדות מצידנו, היתכן שדווקא אלה שאנו מייחסים להם את האכזבה המרה, נושאי הבשורה שלא רצינו, היתכן שדווקא אלה באים לטובתנו? פועלים בעדנו? אמיצים לעשות את מה שאנו חלשים או לא מסוגלים לעשות? היתכן שדווקא אלה שאכזבו אותנו יותר מכל – עשו לנו טובה גדולה? שרות נפלא? הצילו אותנו מחורבן גדול יותר? היתכן שדווקא אלה שהזיזו אותנו מהנוחות בה היינו, הבועה בה חיינו, היתכן שדווקא אלה חובים בתוכם עבורנו מתנה?

ואולי בגלל זה, מי שחווה מחלה קשה – בדיעבד מכיר לה תודה? ואולי בגלל זה מי שחווה פרידה קשה – בדיעבד מודה שהיתה חייבת להתרחש על מנת להתקדם בחייו ולהכיר אהבה גדולה ונכונה יותר? והשאלה הכי חשובה, האם אנו באמת חייבים לחוות קושי וטעם מר על מנת לצמוח ולהמשיך הלאה?! כנראה שמדי פעם כן. אחרי הכל, כולנו אם היתה ניתנת לנו הברירה, היינו מעדיפים לשקוע בספה עם קפה ועוגת קצפת, ולחשוב שהכל נפלא כמו הפילטר האחרון שסידר לנו את התמונה באינסטגרם.

אז אם בא לכם להיות מאלה שפחות חווים אכזבות, רואים שחורות או מנבאים חורבן – קחו את החיים, הביקורת, הקשיים והאתגרים בקלות. קבלו אותם באהבה. עשו הכל למצוא בהם את המעלות, ובעיקר את ההזדמנות הגדולה שהם מעניקים לכם לצמוח עוד קצת מעלה. וכן, תרגלו יותר טעמים מרים ומעוררים בחייכם – ככל שתתרגלו לטעמם כך יהיה לכם קל יותר להכיל קושי וביקורת, ותדעו לראות בהם שירות בעדכם ופחות לחוות אותם כאכזבה מרה שפועלת נגדכם.

לא סתם אומרים: מים חיים

לא סתם אומרים: מים חיים

מים הם ברכה ומסמלים בהרבה מקומות שפע. אבל, לא רק. ...

לכל אדם יש חג

לכל אדם יש חג

לשוב הביתה

לשוב הביתה

מידה כנגד מידה

מידה כנגד מידה