אנו נמצאים בימי ׳בין המיצרים׳, ימים שידועים כלא פשוטים ואף מסוכנים. בעצם אלו שלושה שבועות שעתידים להסתיים בערב תשעה באב, ושיש שמייחסים להם קדושה גדולה אף יותר משלושת הרגלים (פסח, שבועות וסוכות) כיוון שבימים אלה מרוכזת אנרגיה רוחנית גדולה במיוחד, ולכן ממליצים לאמץ בימים אלה מנהגי אבלות; להמנע מאכילת בשר, לא לשמוע מוסיקה, לא להתחתן או להשתתף באירועים שמחים, לנקוט במשנה זהירות בכל מעשה, ולהשתדל ככל הניתן להתכנס פנימה ולהוריד פרופיל עד יעבור זעם. אלו ימים עליהם נכתב: "גָּלְתָה יְהוּדָה מֵעֹנִי, וּמֵרֹב עֲבֹדָה, הִיא יָשְׁבָה בַגּוֹיִם, לֹא מָצְאָה מָנוֹחַ, כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים" (איכה א' ג‘). כמו אדם העולה על גשר צר מאד ומרחף מעל הקרקע הבטוחה – זו תקופה בה הפחדים והחרדות, הספקות והמחשבות הטורדניות מציפות, וחוסר השקט שלנו בעקבות כך, יכול בקלות לגרום לנו לפעול באופן כזה אשר לא ישרת את רצוננו וטובתנו, אלא אך את השקטת הפחדים בהכרח.

״כל העולם כולו גשר צר מאד והעיקר לא לפחד כלל״ (רבי נחמן מברסלב)
"מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּ-הּ, עָנָנִי בַמֶּרְחָב יָ-הּ" (תהילים קי"ח, ה‘) כותב דוד המלך, ובעצם רומז לנו שדווקא במיצרים, ימים בהם אנו מוצפים קושי ופחד, אנו יכולים לבקש עזרה והבורא יעננו. הרי אם נחשוב על זה שמיצרים הרומזים להיצרות והתכנסות, תחושה בה האדם חווה כאילו הקירות נסגרים עליו, האפשרויות וההזדמנויות העומדות בפניו מצומצמות, ולכאורה כל זה יכול לגרום לו צער – יהיה לנו נכון להזכר כי בכל פעם שחווינו קושי וצמצום, מצאנו שדווקא ברגעים כאלה אנו מגלים את האור ופוגשים מחדש את התקווה. דווקא ברגעים שבהם אנו מרגישים כאילו מקלפים אותנו מכל היש ומצמצמים לנו את הדרך – דווקא אז דברים מתבהרים ואנו מבינים יותר מה אנו באמת צריכים, רוצים, לאן ועם מי אנו רוצים לצעוד. בעיקר אנו מגלים שכמו קרן לייזר שככל שהיא מצטמצמת וממוקדת היא הופכת חזקה ומשיגה תוצאות טובות יותר – כך גם אנחנו הופכים בעיתות כאלה בהירים וממוקדים כלפי עצמנו ומסע חיינו.

כמו שהבורא, חצה את ים סוף עבור בני ישראל והמעבר נראה כגשר צר מאד שמפחיד היה לעבור בו – זו היתה בעצם הדרך היחידה עבורם לצלוח את המסע אל ארץ ישראל וחציית ים סוף ידועה לנו כנס. בעצם, הרעיון שנסתר מן העין בימים אלו עבורנו יותר מכל הוא לגלות את האור, לעלות על הגשר הצר שעומד לפנינו – וכפי שמומלץ לנו לעשות זאת בחכמה. והחכמה הגדולה לפני חציית כל גשר היא לדעת מה אנו יכולים לקחת אתנו הלאה במסע, מה לא יסכן את המעבר, לא יהווה עומס מיותר. אם תרצו – תקופת ׳בין המיצרים׳ הינה תקופה שמאפשרת לנו לבחור מה אנו משאירים מאחור ומה לוקחים איתנו הלאה. ומכיוון שבפחדים, ספקות, מחשבות עסקינן – על זה בעצם מדובר.

אנו נדרשים וכדאי לנו לבחור בין החושך לאור, הרע והטוב. אילו פחדים אנו משאירים בחיינו להמשיך ולפחד מהם, ואילו אנו משאירים מאחור וצועדים קדימה בלעדיהם, כנ״ל לגבי חרדות ומחשבות טורדניות, החלטות חשובות ואם תרצו אפילו חפצים, אנשים ועוד. רגע לפני תקופת החגים הבאה עלינו לטובה, ורגע לפני תחילת שנה חדשה, יש לנו הזדמנות נהדרת לבחור לעצמנו עתיד קל, פשוט ונעים יותר. ולא בכדי ניתנו לנו רק שלושה שבועות לעשות כן. הזמן יקר, ואל לנו כמו תמיד למשוך לאורך זמן החלטות מהן אנו חוששים או חלילה להימנע מהן – עלינו להעלות על דף עוד היום את הדברים ולבחור. פשוט כך.

על הגשר אנו יכולים לעבור רק כשנהיה קלים וממוקדים. אזי נחצה אותו בהצלחה כמו שכתוב: "עַד מָתַי אַתֶּם פֹּסְחִים עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים, אִם השם הָאֱלֹקִים לְכוּ אַחֲרָיו, וְאִם הַבַּעַל לְכוּ אַחֲרָיו, וְלֹא עָנוּ הָעָם אֹתוֹ דָּבָר" (מלכים א' י"ח, כ“א), ובקיצור – תחליטו.

בקבלה אנו למדים כי החושך מהווה כלי ובית לאור הגדול, ואנו צריכים לזכור שאין חושך בלי אור כמו שאין טוב בלי רע, עלינו רק לדעת להבחין בהם. תקופת ׳בין המיצרים׳ יכולה להיתפס כתקופה מפחידה, ימים נוראים מהם כדאי פשוט להמנע ולהוריד ראש – ומאידך אפשר גם לראות את ההזדמנות להקליל את גופנו על ידי הפחתת מזונות כבדים ומורכבים לעיכול, השקטת כל הסביבה כדי שנוכל להצליח להקשיב לעצמנו חושבים. כמו במדיטציה, התבודדות, התכנסות – תקופת בין המיצרים היא כלי לחיים טובים יותר וכדאי לנו לחשוב עליהם עכשיו.

מושלם

מושלם

אחד האתגרים הכי גדולים שלנו ככל שאנו מתבגרים הוא להיות ...

מנחם

מנחם

לבחור נכון

לבחור נכון

נקודת האיסוף

נקודת האיסוף