כיצד מגיע אדם למצב בו הוא מעניק ל׳עצמי׳ שלו חשיבות גבוהה או נמוכה יותר משל אחרים? כיצד מגיע אדם למצב, בו הוא מסוגל לחשוב ולהאמין כי הוא בעל יכולות, זכויות או מעמד גבוה יותר מאחרים בסביבתו – או במקרים הפוכים נמוך יותר? מה יש בחשיבות עצמית שעלול להיות קריטי לתנועה שלנו קדימה והרסני כלפי איכותה? ומה גורם לכם עצם אמירת הביטוי ׳חשיבות עצמית׳ ביחס לאדם כזה או אחר להרגיש מאוימים?

אין אדם שיכול להעריך את עצמו ו/או את תכונותיו באופן הוגן מבלי להפריז או להפחית בהערכותיו. הסיבה לכך מגיעה מהצרכים הכי בסיסיים שלנו כבני אדם ובניהם; לשאת חן בעיני אחרים על מנת לקבל הכרה, לרַצות אנשים מהם אנו רוצים לזכות בהכרה ואהבה, לנסות להשיג יותר לעצמנו מתוך אינסטנקט הישרדותי, לגונן על אחרים מפני אמת מסוימת, להסביר לעצמנו טוב יותר דברים לא ברורים וכיוב׳.

אחת התכונות הכי מורכבות שאדם בעל חשיבות עצמית לא מאוזנת ניחן בה – היא המסוגלות שלו לעוות את המציאות כפי שהיא, כך שתתאים לצרכיו ותשרת את הצורך האגואיסטי הפרטי שלו. דוגמה נהדרת לכך היווה עבורנו סטיב ג׳ובס מייסד אפל, עליו נאמר שהיה אדם בעל יכולת פנומנאלית של עיוות שדה המציאות. ג׳ובס כפי שכולנו יודעים תיעל את היכולת הזו ואת החשיבות העצמית הגבוהה שלו ליצירת מהפך שאין שני לו בעולם, הניע אותנו קדימה באופן כמעט בלתי נתפס ועזר לרבים אחריו לקדם תנועות מהפכניות נוספות. רק בשנים האחרונות אנו מצליחים להבין ולהתחיל לחקור את התנועה והשינוי להם היה ג׳ובס אחראי באופן מלא, ועד כמה באותה מידה שעשו לנו טוב – היו הרסניות לנו כחברה, ומהן ההשלכות שלהן בחיינו שבשמחה, כולנו כמעט פה אחד היינו מוותרים עליהן; התמכרות לטלפונים חכמים, השפעת הרשתות החברתיות על חיי החברה, פוליטיקה, פגיעות בחיי אדם, זמינות ונגישות מיידית לכל גחמה' עד כדי דיכוי טוטאלי של הכלת תהליכים ומושג הזמן ככלי לחיים.

חשיבות עצמית גבוהה שאדם ניחן בה, יכולה בהחלט להעניק לו בטחון עצמי ואומץ לפרוץ את גבולות עצמו. יחד עם זאת כפי שכבר כתבתי במאמר ׳אינסוף׳: ״גבולות הם דבר חשוב ורק אדם שיודע לכבד אותם יכול באמת לחוות אינסוף בכל דבר שיחפוץ בו״. כמו כן צניעות והכרה במציאות כפי שהיא כאן ועכשיו. כשאדם בעל חשיבות עצמית גבוהה אינו יודע גבול – הוא עלול לפגוע באנרגיות נוספות בדרך ולעודד תנועה שלילית בדיוק כמו אותה תנועה חיובית שהוא שואף להשיג. מכיוון שתנועה היא אנרגיה עצמאית אליה אנו יכולים להיות אחראים רק בנקודת ההתחלה, ואין לנו כל שליטה על התנועה באשר היא חיובית או שלילית – מרגע שהיא נעה קדימה מאתנו, הסיכון אותו אדם בעל חשיבות עצמית גבוהה לוקח, ברגע שאינו רואה כל גבול ואינו מכבד את הדרך בה הוא צועד וכמובן את השותפים לה – הוא גדול מדי ותמיד וללא יוצא מן הכלל תובע מחיר שלא היינו מוכנים לו בתחזיות הכי פרועות שלנו מלכתחילה.

חשיבות עצמית גבוהה יכולה לבוא לידי ביטוי בנו, בחיי היום-יום בעצם המחשבה שלנו להתיימר להבין מישהו אחר מבלי שיאמר דבר, לנסות להסיק מסקנות נחרצות מתוך חצאי דברים, להגדיר אדם במילה, להתעלם ממגבלות פיזיות שלנו בדרך לספק צרכים של מישהו אחר או לנכס לעצמנו בלעדיות או בעלות על רגש, אדם, אירוע ועוד. חשיבות עצמית כמו שגבוהה – יכולה להיות אף נמוכה ובעצם כמו שזו הגבוהה יכולה להתקיים בכל מישור ומול כל אדם, גם זו הנמוכה יכולה להתקיים באותה מידה רק באופן הפוך, אז היא תבוא לידי ביטוי בבטחון עצמי נמוך עד כדי קפאון תנועתי של אותו אדם שפשוט לא עושה או אומר כלום, לא חושב ואם כן לא משתף, אדיש לנעשה סביבו ובעיקר נגרר אחרי החלטות שאחרים לוקחים – תקראו לו אם תרצו טרמפיסט או פשוט עצלן.

כפי שציינתי בהתחלה – אין אדם מאוזן, ובכל אחד מאתנו, בתחומים או תכונות כאלו ואחרות, מתקיימת מידה של הפרזה או הפחתה. הדרך לנהל את עצמנו כך שנמזער סיכונים, לא נפגע בסיכויים ובעיקר נכבד גבולות ונשאף לאיכות חיים טובה – היא לעשות בדק בית מעת לעת. אחת לכמה זמן, כדאי לכל אחד מאתנו בסביבתו הקרובה, לבדוק אם ההחלטה שקיבלנו לאחרונה, או המסקנה הנחרצת שהיה לנו דחוף לומר בקול רם, הפעולה שנקטנו בה וכן הלאה… – האם הן השפיעו על אחרים כפי שאנו באמת חושבים או שמא ארע אחרת? הרי סביר יהיה להניח שלא פעם אנו חושבים שפעולה אחת שלנו שאנו בטוחים כי טובה היא – יכולה להתקבל אצל אחרים באופן שונה, ומתוך רצון הצד השני או הערכה עצמית נמוכה – לא נדע. או במקרים אחרים, גם אם נדע, יכולה אותה חשיבות עצמית גבוהה שלנו להפוך אותנו חירשים, ולגרום לנו להתעלם מדברים שינסו להישמע – ולו בשביל שאנו נוכל להמשיך ולשרת את הצרכים האגואיסטים ממנה אותה חשיבות עצמית נולדה.

״וְאַל תָּדִין אֶת חֲבֵרָךְ עַד שֶׁתַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹ״ (אבות ב, ד)
קחו לדוגמה אדם שרוצה לפנק חבר ומרעיף עליו מכל טוב, הרי לא יעלה על דעתו שנדיבות ליבו יכולה להיות דבר רע – נכון?.. ובכן יכולה גם יכולה. כי אם האדם עליו הוא מרעיף את כל הטוב הזה – ירגיש חייב אחר כך, או יחוש שמעמדו להשיג את צרכיו בעצמו נרמס, או יחשוב שהוא נתפס כנזקק וכן הלאה… – זו תחושה רעה שאותו מקבל יחווה וכל פעולת הנתינה תיזכר כחוויה שלילית. יתכן שמתוקף הוקרת תודה הצד המקבל לא יעז לומר דבר – וכך יצא שיתכן וירגיש כי אותו חבר טוב בעצם מתנשא עליו וגורם לו לתחושה רעה על חשבון כך שהוא ירגיש טוב יותר עם עצמו. בכל מקרה, אפשר בהחלט לומר ששני הצדדים חוטאים בחוסר איזון הוגן אחד כלפי רעהו, ויש מחויבות לומר את הדברים ובתנאי שיעשו בכבוד רב ולא כתוכחה, כפי שכתוב בספר ויקרא, י״ט, י״ז: "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא“.

לסיום, חשיבות עצמית בין יהירה ובין עצלה – חייבת ללמוד ולהבין כי רק דרך האמצע, השקולה והמאוזנת יכולה לשרת את מירב האינטרסים כולם. לא משנה מה נחשוב על עצמנו לכאן או לכאן, לכולנו כאחד ישנו תפקיד מה לומר ומה לתרום, ואין כאן ולו דיין אחד – שיכול באמת לומר של מי נחשב יותר, טוב יותר או ראוי יותר.

אם בין השמש והירח, הים, האויר, האדמה והאש אין ויכוח – מי אנו שננסה לחשוב לרגע כי אנו מיותרים, לא ראויים או נחשבים יותר מאחרים. כולנו כאן, חלקים שווים בתוך יחידה אחת גדולה שבמילה אחת אנו לרוב קוראים לה – ׳בריאה׳, וכשמה תהיה ׳בריאה׳ – רק כשכולם יתפקדו בה ויעשו את תפקידם כראוי.

מושלם

מושלם

אחד האתגרים הכי גדולים שלנו ככל שאנו מתבגרים הוא להיות ...

מנחם

מנחם

לבחור נכון

לבחור נכון

נקודת האיסוף

נקודת האיסוף