אחד הרגשות היותר עוצמתיים שאנו יכולים לחוש, הינו בושה. אין כמעט רגש אחר שזהה לה ויכול להעמיד אדם ואפילו החזק, המוכשר ויפה התואר במצב בו הוא מרגיש חלש ולא ראוי. תחושת הבושה אשר פוגשת אדם רק משהבין כי דברים שעשה או אמר, היו לא במקומם ולא ראויים – הינה תחושה שרק בחירה שלא לחזור על אותה הדרך יכולה לסייע בעדו. למעשה, גם אדם שעושה או אומר דברים שאינם ראויים ואף גרוע מכך.., כל עוד הוא מוצא דרך להצדיקם בעיני עצמו וחושב ומאמין כי טיעוניו מוצקים ויש בהם די בכדי להצדיק את מעשיו, הוא לא ירגיש בושה, ולכל היותר כנגד הטחות כנגדו יחוש כעס או עלבון.
וכן נותרת הבושה תלויה באויר ומחכה שמישהו ימצא עוז בליבו להקשיב לה ולשוב הביתה.
אדם שיבחר להגדיל עם עצמו ולקחת אחריות מול מי שבו פגע – ירוויח תהליך נפשי מזוקק הרבה יותר ועל אף הקושי שבדבר, יכול לזכות עצמו אף בגדולה – שזו היפוכה המוחלט של הבושה
למעשה, אחד הכלים היותר חזקים שעומדים לרשותנו בהתמודדות עם הבושה וקיים במגוון פילוסופיות ומגוון דרכים ליישום הוא המדיטציה – נוכחות האדם בזמן הווה והיכולת שלו להקשיב לעצמו ולהרהר במעשיו. אותה בחירה שמפנה את תשומת הלב להקשבה – יש בה כח להעיר את הבושה בתוכנו על דברים שפעם עשינו או אמרנו – ולבחור בדרכים טובות יותר שיעזרו לנו ׳לשוב הביתה׳ כרעיון רוחני של חזרת האדם לצניעות וערכים של כבוד, אהבה, אמת ועוד.
אחד האתגרים הכי גדולים שאדם צריך לצלוח בחייו הוא ניהול האגו שלו וצרכיו האגואיסטים. האתגר שלנו כבני אדם הוא להבין שכל דבר אותו אנו עושים ואומרים משפיע ויש בכוחו להשליך על חייהם של אחרים – ועל כן אנו חייבים לשקול הכל מבעוד מועד. אנו לא חיים כאן לבד, ובעצם כולנו ללא יוצא מן הכלל חלקיק בתוך מארג אינסופי של חלקיקי אנרגיה התומכים זה בזה. כל פעולה שיש בה השפעת נגד יכולה להזיק לאותו מארג – ובאופן וודאי לחזור ולפגוע בנו.
כוחה של בושה להעניק לנו בית:
מעשים או מילים שאנו אומרים וזוכים לתואר – בושה, הם אלה הראשונים במעלה להתייחס אליהם כשאנו מבקשים להשתפר בחיינו לצמוח להיות אנשים טובים יותר, הורים טובים יותר, חברים, בני זוג ועוד. במילה בושה, ישנה את המילה ׳שוב׳ שמרמזת על הסכנה שאנו עלולים לחזור על עצמנו ולקבע דפוסים לא בריאים באישיותנו שימנעו מאיתנו את החוויה האולטימטיבת אליה כולנו שואפים – חווית הבית. זו שמעניקה לכולנו ערכים של בטחון, שלווה, נוחות, אהבה, שייכות ועוד.
אדם שאינו מרגיש את הערכים האלה בחייו, צריך להתכנס עם עצמו ולבחון האם ישנם דפוסי התנהגות בחייו שהוא צריך להתבייש בהם… אין כל חובה לתלות אותם בפומבי ולנהל את החשבון הנפשי מול הכלל – די שאדם יבין עם עצמו שהבושה הזו על מעשים או דברים מסוימים שייכת לו, יבחר לא לחזור עליהם ויתקן את דרכיו בכדי להעיר את כח השיבה.
ללא ספק, אדם שיבחר להגדיל עם עצמו ולקחת אחריות מול מי שבו פגע – ירוויח תהליך נפשי מזוקק הרבה יותר ועל אף הקושי שבדבר, יכול לזכות עצמו אף בגדולה – שזו היפוכה המוחלט של הבושה. עדיין, גם לבחור לעצור ולתקן דרכים מזמן הווה והלאה זה נהדר.
כשאנו בוחנים לעומק מהיכן הבושה מגיעה אלינו מלכתחילה, אנו למדים כי היא מגיעה מהרצון שלנו להשתוות לסביבה בה אנו חיים, לשאת חן בכל מחיר, לעמוד ביעדים חומריים בכל מצב, להשתייך למעמד מסויים – ובעצם לאפשר ליצרים שלנו לנהל לנו את החיים ואת הבחירות. במקרים כאלה, אנו נעשים כל כך עוורים לסביבה, רגישים פחות, ועסוקים בעצמנו ובמה יעשה לנו טוב אפילו אם זה יהיה רק לרגע אחד. ככל שאנו צוברים יותר רגעים כאלה – והפגיעה באחרים ולרוב הם דווקא אלה הקרובים לנו – גדלה, כך מתחילה הבושה להתגבש בתוכנו פנימה ולהפוך להיות הכח שמונע מאתנו את כל מה שאי פעם שאפנו אליו – כפי שציינתי קודם לכן: בטחון, שלווה, נוחות, אהבה, שייכות ואפילו שפע.
בושה אינה כח שאתם יכולים לברוח ממנו, וכולנו חווים אותה בשלב כזה או אחר בחיים ובמידה שונה. ככל שנהיה קשובים יותר לעצמנו, נבדוק מדי פעם בצניעות את השלכות מעשינו ודברינו, ונדע לנהוג באותם ערכים אליהם אנו שואפים שינהגו בהם כלפינו – כך נמנע שבר גדול יותר ונזכה לחוות שלווה ורווחה.
רגע לפני חג החנוכה, אציין שהבושה על פי הקבלה – שייכת לעולם החושך, עולם החומר העולם הארצי. בכדי לצלוח בושה גדולה ככל שתהיה, עלינו להתרכז באור ובכל מה שמייצג אותו עבורנו;
כנגד החושך, ישנו היום בו אנו יכולים לפעול ולא לישון.
כנגד החומר, ישנה הרוח איתה אנו יכולים לחולל קסמים אם רק נאמין ונרצה.
וכנגד העולם הארצי, ישנו העולם העליון שמלמד אותנו טוב יותר מכל דבר אחר, שאנו רק חלקיק קטן במארג הקוסמי המופלא וכולנו בעיני הבורא – זהים. אין אחד שהוא טוב יותר או פחות מהשני ולכולנו יש מקום, תפקיד ואחריות שווה.
אז תאתרו את הבושה בחייכם, תעצרו אותה לבל תשוב על עצמה ושובו הביתה.
הגיע הזמן עכשיו.
