עם הטוב בא הרע, עם הרצון שלנו להתעלות מעל החומר ולחוות את הרוח, אנו חייבים לקחת בחשבון את הסיכונים הכרוכים בכך. המימד הרוחני, השוטף אותנו בימים אלה יותר ויותר, מבקש את תשומת ליבנו בכדי לאזן את החומר אותו העמסנו על חיינו ומביא איתו המון חכמה, כלים להתמודדות עם קשיים יומיומיים וחד פעמיים כאחד, וכמו כל דבר טוב שניגשים אליו לא מוכנים, חסרים בידע, ליווי נכון, כלים ורצון גדול לתקן את שקילקלנו כאן ועכשיו – עלינו לקחת בחשבון שכל הפרזה, הקצנה או גישה לא נכונה, יכולה להפגיש אותנו עם ההיפך אליו כיוונו – וכשזה קורה, זה מרגיש כאיבוד שליטה מוחלט ותחושה כאילו עין הרע או כישוף מרחף עלינו ויתכן שכך, כי בעצם בכל פעם כשאנו ׳מאבדים את זה׳ אי אפשר לפסול את האפשרות לחשיפה מוגברת שלנו לסיכונים ואיומים מהסביבה וזה יורגש דרך חוויות משתנות ומוזרות, מצבי רוח ואירועים שאין לנו כל דרך להסבירם אחרת…
מהו כישוף?
כישוף הינה דרכה של אנרגיה פחות טובה לכפות עלינו משהו שאנו לא רוצים, מוכנים, בשלים לעשות. להיות. אנו מאמינים כי אנשים אחרים יכולים לעשות עלינו כישוף או להטיל עין הרע – פשוט כי הם מקנאים, או מבקשים שליטה חולנית על חיינו ועל חופש הבחירה שלנו כנשמה עצמאית. ישנן המון תאוריות, אגדות, אמונות וסודות הקשורים בדבר וכל אלה יחד שייכות לעולם הנסתר שאולי עדיף שישאר כך.
כשאדם נמצא תחת השפעת עין הרע או כישוף הוא עלול להיות חשוף יותר לסיכונים ומפגעים סביבו מתוקף היחלשות הרוח על יד האש.
האלמנט השולט בחוויתו של אדם החווה כישוף ועין הרע, הינו אלמנט האש, ואנו יכולים לחוות אותו כמתח, עצבנות, חוסר שקט, נדודי שינה, מחשבות לא סדורות, חוסר ריכוז, כאבי ראש, כאבי אוזנים, דלקות חניכיים, תשוקה למתוק, פחמימה ואלכוהול. נטיה להיפצע ובעיקר מאלמנטים חדשים וחמים (חתכים וכוויות) ועוד. ככל שאתם חווים סערה רגשית ולפחות שלושה מאפיינים מכל אלה בתדירות סמוכה – יתכן כי אתם צריכים רגע לעצור ולחשוב טוב עם עצמכם שמא יש מישהו בסביבה הקרובה אליכם שאינו רוצה בטובתכם והתחושה כשהוא מתקרב אליכם או מדבר אתכם אינה נוחה, מעוררת חוסר שקט ומאיימת על יכולת הבחירה החופשית שלכם.
כמו כן, אדם החווה את החוויות האלה בעוצמה גדולה עד כדי מחלה פיזית של ממש הגורמת לו להתנתק ולעבור למציאות מקבילה (הזיות כתוצאה מזיהום, חום גבוה, חלום רע), כדאי שיעצור להבין מה בחייו הביא אותו לאותה נחיתות רוחנית, ולפעמים זה יכול להיות אצל אדם על אף השאיפה שלו והענין שהוא מוצא בכך (באם ניגש לרוח לא נכון וראה בה כמו כלי לסיפוק צרכיו בלבד).
באופן מעשי כשאדם חווה סערה שמרגישה לו כמו אחת שנכפתה עליו – עליו לזהות את המקור ולעשות הכל על מנת להרחיק עצמו משם. כמו כן, לפעול למען מיתון האש המשתלטת על ידי: שתיית מים, מקלחות צוננות – קרות, תזונה קלה ובעיקר ירקות ירוקים, קטניות ואגוזים ולהרבות בשמחה, הומור והתרוממות רוח על ידי הפצת גישה אופטימית ותקווה בכל דבר.
כמו שחלקכם יודעים וככל שאתם מאמינים בכך, כשאדם נמצא תחת השפעת עין הרע או כישוף הוא עלול להיות חשוף יותר לסיכונים ומפגעים סביבו – מתוקף היחלשות הרוח על יד האש. בכדי להחזיר את החוסן, אם מדובר באדם מאמין, כדאי לו לקרוא בכל יום לפחות פרק תהילים אחד. אם מדובר באדם חילוני – כדאי שימלא את יומו ברוח על ידי מדיטצית נשימות והתבודדות המחשבה תוך ניסיון לייצר ניתוק אנרגטי זמני ממה שמתחולל סביבו ומבקש איחוד (שבמקרה הזה לא מומלץ..).
ועל כל מקרה, כל עוד אתם מאמינים במילה הנאמרת שמחוללת מציאות, כדאי גם לומר את התפילה הבאה:
מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם כָּל מִין עֵינָא בִישָׁא, עֵינָא אוּכְמָא, עֵינָא צָרוֹבָא, עֵינָא תִכְלְתָא, עֵינָא יָרוֹקָא, עֵינָא אֲרוּכָה, עֵינָא קְצָרָה, עֵינָא רְחָבָה, עֵינָא צָרָה, עֵינָא יְשָׁרָה, עֵינָא עֲקוּמָה, עֵינָא עֲגוּלָה, עֵינָא שׁוֹקַעַת, עֵינָא בוֹלֶטֶת, עֵינָא רוֹאָה, עֵינָא מַבֶּטֶת, עֵינָא בוֹקַעַת, עֵינָא שׁוֹאֶבֶת, עֵינָא דִדְכוּרָא, עֵינָא דְּנוּקְבָא, עֵינָא דְאִישׁ וְאִשְׁתּוֹ, עַיִן דְּאִשָּׁה וּבִתָּהּ, עֵינָא דְּאִשָּׁה וּקְרוֹבָתָהּ, עַיִן דְּבָחוּר, עַיִן דְּזָקֵן, עַיִן דִּזְקֵנָה, עַיִן דִּבְתוּלָה, עַיִן דִּבְעוּלָה, עַיִן דְּאַלְמָנָה, עַיִן דִּנְשֹוּאָה, עַיִן דִּגְרוּשָׁה, כָּל מִין עֵינָא בִישָׁא שֶׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם שֶׁרָאֲתָה וְהִבִּיטָה וְדִבְּרָה בְּעַיִן הָרָע עַל פב״פ, גָּזֵרְנָא וְאַשְׁבַּעְנָא לְכוֹן בְּהַהוּא עֵינָא עִילָאָה, עֵינָא קַדִּישָׁא, עֵינָא חַדָּא, עֵינָא חִוָּורָא, עֵינָא דְאִיהִי חִיוַּור גּוֹ חִיוַּור, עֵינָא דְכָלֵיל כָּל חִיוַּור, עֵינָא דְכֻלָּא יְמִינָא, עֵינָא פְקִיחָא, עֵינָא דְאַשְׁגָּחוּתָא תְּדִירָא, עֵינָא דְכֻלָּא רַחֲמֵי, עֵינָא דְאִיהִי רַחֲמֵי גּוֹ רַחֲמֵי, עֵינָא דְכָלֵיל כָּל רַחֲמֵי, עֵינָא דְלֵית עֲלָהּ גַּבְנִינֵי, עֵינָא דְלָא אִדְּמִיךְ וְלָא נָאִים, עֵינָא דְכָל עֵיינִין בִּישִׁין אִתְכַּפְיָין וְאִתְטַמְּרָן גּוֹ כֵיפִין מִן קֳדָמוֹהִי, עֵינָא דְנָטִיר לְיִשְֹרָאֵל כְּדִכְתִיב הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְֹרָאֵל, וּכְתִיב הִנֵּה עֵין יְיָ אֶל יְרֵאָיו לַמְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ, בְּהַהִיא עֵינָא עִילָאָה גְּזֵרִית וְאַשְׁבָּעִית עֲלֵיכוֹן כָּל מִין עֵינָא בִישָׁא, שֶׁתָּסוּרוּ וְתַעַרְקוּ וְתִבְרְחוּ וְתַרְחִיקוּ מֵעַל (פלוני/ת בן פלונית – שם האדם עליו אומרים את הלחש ושם אמו) וּמֵעַל כָּל בְּנֵי בֵיתוֹ, וְלֹא יִהְיֶה לָכֶם כֹּחַ לִשְׁלוֹט ב(פלוני/ת בן פלונית – שם האדם עליו אומרים את הלחש ושם אמו) וּבְכָל בְּנֵי בֵיתוֹ, לֹא בַיּוֹם וְלֹא בַלַּיְלָה, לֹא בְהָקִיץ וְלֹא בַחֲלוֹם, וְלֹא בְּשׁוּם אֵבֶר מֵרְמַ״ח אֵבָרָיו, וְלֹא בְּשׁוּם גִּיד מִשְּׁסָ״ה גִּידָיו (כשאומרים את הלחש על אשה, אומרים: וְלֹא בְּשׁוּם אֵבֶר מֵאֵבָרֶיהָ, וְלֹא בְּשׁוּם גִּיד מִגִּידֶיהָ), מֵהַיּוֹם וּלְעוֹלָם. אָמֵן נֶצַח סֶלָה וָעֶד.
אַתָּה סֵתֶר לִי מִצַּר תִּצְּרֵנִי רָנֵּי פַלֵּט תְּסוֹבְבֵנִי סֶלָה. יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן. אֹמַר לַיְיָ מַחְסִי וּמְצוּדָתִי אֱלֹהַי אֶבְטַח בּוֹ. כִּי הוּא יַצִּילְךָ מִפַּח יָקוּשׁ מִדֶּבֶר הַוּוֹת. בְּאֶבְרָתוֹ יָסֶךְ לָךְ וְתַחַת כְּנָפָיו תֶּחְסֶה צִנָּה וְסֹחֵרָה אֲמִתּוֹ. לֹא תִירָא מִפַּחַד לָיְלָה מֵחֵץ יָעוּף יוֹמָם. מִדֶּבֶר בָּאֹפֶל יַהֲלֹךְ מִקֶּטֶב יָשׁוּד צָהֳרָיִם. יִפֹּל מִצִּדְּךָ אֶלֶף וּרְבָבָה מִימִינֶךָ אֵלֶיךָ לֹא יִגָּשׁ. רַק בְּעֵינֶיךָ תַבִּיט וְשִׁלֻּמַת רְשָׁעִים תִּרְאֶה. כִּי אַתָּה יְיָ מַחְסִי עֶלְיוֹן שַׂמְתָּ מְעוֹנֶךָ. לֹא תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה וְנֶגַע לֹא יִקְרַב בְּאָהֳלֶךָ. כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ. עַל כַּפַּיִם יִשָֹּאוּנְךָ פֶּן תִּגֹּף בָּאֶבֶן רַגְלֶךָ. עַל שַׁחַל וָפֶתֶן תִּדְרֹךְ תִּרְמֹס כְּפִיר וְתַנִּין. כִּי בִי חָשַׁק וַאֲפַלְּטֵהוּ אֲשַׂגְּבֵהוּ כִּי יָדַע שְׁמִי. יִקְרָאֵנִי וְאֶעֱנֵהוּ עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה אֲחַלְּצֵהוּ וַאֲכַבְּדֵהוּ. אֹרֶךְ יָמִים אַשְׂבִּיעֵהוּ וְאַרְאֵהוּ בִּישׁוּעָתִי.
אמן.
