המילה ׳שוונץ׳ שמקורה ביידיש, מתורגמת: זנב או קווצת שיער סוררת שקופצת לה מהקוקו ואינה אסופה כמו חברותיה האחרות. כמו כן, דוברי יידיש נוהגים לעשות שימוש במילה גם ביחס לאדם שנתפס שוויצר, שחצן, גאוותן, או במילים אחרות – תרנגול. לאחרונה, המפגש עם ה׳שוונץ׳ חלף אותי כמה פעמים וגרם לי לחשוב עליו מנקודת מבט אחרת, כזו שחשבתי שיהיה מעניין לשתף אתכם פה ואני מקווה שתעזור לכם לפתח גישה מתקדמת מול ה׳שוונץ׳ שבחייכם. בין אם הוא חבר, קרוב משפחה או זה שאתם מסתכלים עליו כל בוקר במראה.
אם אנחנו מתייחסים ל׳שוונץ׳ כזנב או קווצת שיער – אנו באמת מבינים כי הדבר קשור בתפיסת העולם אותנו מבחינה תדמיתית וחיצונית, ובטח אם אנו קושרים אותו עם דמותו של התרנגול. ככל הנראה מדובר באנשים שדעת העולם עליהם חשובה, והם בקלות ימצאו עצמם מנהלים מערכת יחסים מורכבת עם השוונצים הסוררים בחייהם (יהיו אשר יהיו…), וירצו שאלה יהיו בשליטה מלאה או לכל הפחות לא יגרמו להם להיראות רע. אלו אנשים שפרטיותם תהיה יקרה לליבם, הניהול הרגשי שלהם יהיה מאד מוקפד, ואם תתפסו אותם בשעת כעס או התפרצות – הם תמיד ידעו להעניק לה תוקף לגיטימי כאילו גם ההתפרצות היתה צפויה ומתוכננת. למעשה, האנשים שמתקשים לפגוש שוונצים בחייהם או במראה כשהם מתבוננים בה, הרבה פעמים מפספסים להבין – שיתכן והם עצמם שוונץ אחד גדול.
שוונץ אחד גדול?
כן. אנשים בעלי חשיבות עצמית גבוהה ובטחון עצמי נמוך. אנשים שלכאורה ולמראית עין יודעים ומבינים הכל מצוין, עושים את הכל לפי הספר – אבל חווים אינספור פערים פנימה. הם לא בהכרח יהיו אלה שאתם חושבים לעצמכם – שחצנים.., אם כי בינהם בהחלט יכולים להיות כאלה. השוונצים, יהיו אותם אנשי עוגן במשפחה ויהוו הציר המרכזי שמנהל לכולנו את החיים, הם יקבעו סדר יום, ישבו על התקציב/תזרים, יתכננו עבור כולנו את זמן הפנאי ויעטפו את זה במילה או שתים שיתנו לנו להרגיש כאילו הם עושים זאת למעננו ומבחינתם זה באמת לא ענין כזה גדול. השוונצים יהיו מקור הגאווה, מנהיגים מקומיים, כריזמתיים ובעלי קסם רב – וכל זה עד שיקפוץ להם שוונץ אחד החוצה מהמסגרת ואז זה כבר סיפור אחר. וזה כמובן יכול להיות אפילו ילד סורר, בן זוג דעתן ולא רק שערה שממאנת ליישר קו עם חברותיה.
התיקון של אותם שוונצים נהדרים שיש להם הרבה מאד מה להעניק ולתת לנו מעושרם הפנימי והאישיותי יהיה כמו שאתם בטח מתארים לכם, קודם ולפני הכל לאפשר לשוונצים הפרטיים שלהם לבוא לידי ביטוי לא פחות ממה שהם כיחידה אחת מביאים את עצמם בפנינו, ולאפשר לשוונצים נוספים סביבם לבטא את עצמם לא פחות.
אם השוונץ, הוא אותו שחצן שקופץ ורוצה לבלוט מעל כולם – אזי ככל הנראה מדובר ברסיס אנרגטי של האגו שלנו. אותו אגו שאנו שואפים כל יום למתן, להרגיע, לרסן אבל חלילה לא לאבד אותו בשביל אגו אחר. אותו אגו שאנו יודעים שלפעמים מקדים אותנו בתגובה ומשאיר לנו שאריות שברים לאסוף אחריו – יחד עם זאת אנחנו אוהבים אותו ואם לא הוא אנחנו לא רוצים לחשוב מה היינו בלעדיו.
לאהוב את השוונץ כגישה לחיים נחלק לשתיים:
בקרב אלה שהם שוונץ אחד גדול – לפרק את הפרטים בחייהם לשוונצים קטנים ולשחרר שליטה. לאפשר לתלתל הקופץ להשתחרר, ולהפסיק למתוח אותו שוב ושוב, להסכים להתבטל ולאפשר לאחרים לנהל את עצמם מבלי שינהלו אותם. להתנסות בדברים חדשים ולהבטיח שלפחות פעם בשבוע יחוו משהו שלא עשו בעבר – לצאת מהקופסה. לא לפחד ממבוכה קלה, להודות בבושה, לדעת להתנצל, להקשיב ולעשות את מה שכשוונצים אנו אלופים בלהטיף לו לאחרים.
ובקרב השוונצים הקטנים, אלה ששעל אף אופיים המרדני, מסכימים שאחרים ינהלו אותם, מוכנים לבטל עצמם, להקריב את רצונם, לאפשר לאחרים לבחור עבורם, לזרום תמיד למסעדה שאחרים בוחרים, לראות את הסרט שהם לא אוהבים ועוד… ובאופן כללי, אין להם לכאורה העדפה או בעיה שיהיה כך או כך והעיקר שפשוט יאהבו אותם… דעו דבר חשוב – זה נכון שאף אחד לא אוהב שוונץ נפוח, אבל יותר מכך אף אחד לא אוהב שוונצים סוררים חסרי עמוד שדרה עד כדי גיחוך שנגררים באופן מעורר חמלה אחרי כל אחד.
שוונץ – כמו קצה חוט שמחפש שוונץ אחר להיקשר אליו, מחייב אותנו בשתי הקצוות להתאחד, ולשם כך עלינו להכיר האחד במעמדו של השני ולהבין שלא משנה מהיכן באנו וכמה אנו חושבים על עצמנו יותר – בלעדי הקצה השני אין לנו באמת ערך ואנו עלולים להיחרט בתודעה נפוחים בעצמנו יותר מכל דבר אחר.
הגישה של לאהוב את השוונץ מבקשת מאיתנו לאהוב את האגו שלנו במידה הראויה אבל לדעת להוריד לו את הראש כשצריך. לכבד את מעמדו ולא לאפשר לאחרים לדרוך עליו – ועדיין לא לאפשר לו לעוף על עצמו. זו גישה ארצית ולא מתפלספת שתבקש מאיתנו פשוטו כמשמעו:
להרפות שליטה ועדיין להישאר עירניים ולהכניס את דעתנו ורצוננו למשוואה.לאסוף את החיים למסגרת, אבל בתוכה להשאיר הרבה מקום לשינויים, חשקים והפתעות. להיות יעילים אבל רק בדברים שמביאים לחיינו יעילות.
אז בין אם אתם שוונץ או שוונצים, תזכרו שאתם שווים וראויים באותה מידה, ומה חושבים עליכם אחרים תלוי בעיקר בכמה הם ׳שוונץ׳ גדול בעצמם.
