האם אדם שלאורך כל חייו בחר להיות רע ובכל הזדמנות שעמדה בפניו, בחר להזיק, לפגוע, לגנוב, להכאיב – יכול להיות אדם שמממש את יעודו בדיוק כמו אדם אחר שבוחר להיות טוב ואלטרואיסט? האם הבחירה להיות אדם רע, רודף בצע, אגואיסט, יכולה באמת להיות חלק מדרך המוכתבת לאותו אדם על ידי הגורל, או שמא זו בחירה חופשית שלו לפי ראות עיניו ועל פי שיקול דעתו? לאורך כל החיים אנו ניצבים בפני בחירות ושואפים לבחור נכון, אך היתכן שאותן הפעמים שבהן לא טרחנו לחשוב, פעלנו מתוך דחף או צורך פרטי ללא התחשבות באחרים ובסביבה, היתה חלק מתכנית גדולה יותר, ואנחנו במידה מסויימת חיילים ממושמעים שסיפוק צרכינו המיידים הינו אך צ׳ופר אישי לשירות הנהדר אותו אנו עושים למען אותה מטרה נעלה?
אנו יודעים כי על מנת לחוות ולהתוודע לטוב אנו חייבים לדעת מהו רע, אחרת לא תהיה לנו אפשרות למדוד ולהעריך מהו רע ומהו טוב, ובטח לא באיזו מידה. עוד אנו יודעים שישנם לא מעט אירועים, ארגונים ואנשים לאורך ההיסטוריה שפעלו נגד כל מה שטוב, מוסרי, ערכי, חברתי ותרבותי, בינהם; כל תנועה גזענית באשר היא, כל שחיתות וחוסר כבוד התלויים ברצונו החופשי של אותו אדם הבוחר לעשות לתועלתו האישית בלבד; וברוב המקרים אם לא בכולם, רצון חופשי זה משקף בחירה של אדם אגואיסטי הפועל לטובת שירות עצמו בלבד, מה שבהכרח אינו מתחשב בצרכיהם של אחרים וככל הנראה אף לא משרת אותם – לא משנה מה הוא מספר לעצמו ולאלה שהולכים בעקבותיו. עדיין גם אלה הנוראים מכולם, ובראשם היטלר עצמו, כמו שהיו רעים ופעלו לטובת שירותם העצמי – ככל שפעולתם היתה בעלת השפעה רעה גדולה יותר, כך הטוב שיצא ממנה היה באותה מידה. במקרה של זה האחרון, אני מניחה שרובנו נסכים שאילולא השואה – לא בטוח כלל וכלל שיהודי הגולה שחיו את חייהם בנוחות יחסית, היו ממהרים להקים לעצמם מדינה ולייסד בה עבור עצמם ודורות נוספים בית ובטחון. כמו שיוסף וייץ (מייסד הקק״ל) אמר פעם: ״הנקמה שלנו בגרמנים היא בניית ארץ ישראל״.
ואם כך הדבר שגם מהרע והנורא מכולם יוצא טוב באותה מידה (גם אם אנו לא תמיד רואים אותו באותו רגע או בכלל..), אז האם הרע לא חשוב והכרחי לקיום מאוזן? האם אנשים רעים הם לא בעצם נחוצים בדיוק כפי שנחוצים אנשים טובים? והאם אלה הרעים באמת בוחרים כך, או שמא זה ׳חזק׳ מהם כי אלה נועדו לשירות המטרה הגדולה?
אם כך, אפשר לומר שרע או טוב זה באמת לא יעוד אלא בחירה, וכאלה יש לנו כל הזמן לאורך הדרך. כלומר, גם אם העזנו ובחרנו בחירה רעה – אנו עדיין יכולים לבחור אחריה טובה יותר, ולעיתים אף לחזור בנו מאותה אחת שכבר נעשתה. בחירות נכונות משתנות בהתאם לאנשים המעורבים, הסביבה, התנאים, ומכלול האינטרסים שהן נועדו לשרת. לא פחות מכך אפשר גם לטעון כי בחירה נכונה או שגויה, רעה או טובה, יכולה להישפט בעיני המתבונן ולא בהכרח ניתן להעיד עליה באופן אבסולוטי. על מנת לדעת אם אנו מחליטים נכון – חשוב שניקח את אלה בחשבון, ועד כמה שעולה בידנו נשקלל אותן יחד לכדי קבלת החלטה הכי טובה שאפשר. גם אם לא נדע את תוצאות הבחירה שלנו באופן מיידי, חשוב שנקפיד להיות רגישים מספיק לכל הגורמים המעורבים בה, ולראות כיצד היא משפיעה עליהם לא פחות מאשר על עצמנו.
בין הדוגמאות הכי שנויות במחלוקת בעניינן של בחירות, היו שתי פצצות הגרעין שהטילה ארצות הברית על הירושימה ונגאסקי, ואשר הביאו למותם של מאות אלפי אנשים ולנזק מתמשך דורות אחר כך, יחד עם זאת, גם כאן מנתחים מומחים צבאיים למינהם וטוענים כי אילולא פעלה ארצות הברית באופן כל כך בוטה, נחרץ, מפתיע, הרסני ומאיים – יפן ככל הנראה לא היתה נכנעת בקלות, והמלחמה היתה נמשכת הרבה יותר זמן וגובה מחיר הרבה יותר גבוה בנפש, בגוף וברכוש. השלכות נוספות של אותה ההחלטה ששירתו את ארצות הברית ואת העולם סביב לה, היה בעצם ביסוס מעמדה כמעצמה גדולה ובעלת יכולות, שאל לו לאף אחד לחשוב לפגוע בה שמא יהיו לכך תוצאות הרסניות – איום שמלכתחילה סביר יהיה להניח כי מנע עוד כמה מלחמות אחרות.
בכל מקרה, מה שאנו לא בוחרים, אנו צריכים לדעת שזה משרת את צרכינו באותה מידה שזה משרת את צרכי הכלל אותו יועדנו לשרת ואת עצמנו בינהם. אם אנו הורים, הבחירות שלנו חייבות לשקלל את טובת המשפחה שהקמנו, אם אנו מנהלים בחברה – את טובת העובדים שעובדים בה, לקוחות וספקים וכן הלאה… בחירות טובות הן אלה שמכילות הכי הרבה רגישות ושיקול דעת כלפי ההשלכות שהן עשויות לייצר. רעות הן אלה שמתרכזות באחד שהוא אני בלבד. בכל מקרה, אלה ואלה גם יחד – נדרשות להישאר קשובות לאותו יעד סופי שאנו שואפים אליו באופן פרטני ובכלל ומספיק גמישות לשנות ולהשתנות בהתאם להתפתחות הטבעית של הדברים והחכמה הגדולה יותר.
