אם יש משפט שמסמל סוג של איום על המציאות כפי שאנו מכירים אותה יותר מהכל, זה המשפט ׳לשבור את הכלים׳. כמו לומר: נמאס לי – עד כאן, אני שובר הכל ומתחיל מחדש, מאפס. כל מה שהוגדר עד כה במסגרת כללים, חוקים, מדיניות, ערכים ועוד – לא רלוונטי יותר, והכל פתוח לדיון והגדרות חדשות. מחד זה נשמע כמו הזדמנות טובה ויש בה הרבה – חדש. מאידך, עצם הרעיון של שבירה מפחיד אותנו מאד ואנו מוכנים לעשות הכל על מנת להמנע מכך ולהשאיר זאת כאופציה אחרונה למצבים בהם אנו כבר מרגישים שלא נותרה ברירה.

בגישת האר״י הקדוש, הביטוי ׳שבירת כלים׳ מסמל מציאות הכרחית וחלק בלתי נפרד מתהליך התפתחות וצמיחה אותו הוא מדמה לתהליך הנבטת החיטה. אותו גרגר שחייב להתנפץ ולהתפרק על מנת לאפשר לחיטה לצמוח מתוכו ולהפוך להיות המזון הכי בסיסי ממנו כולנו ניזונים.

אם תרצו, שבירת כלים יכולה להתייחס באותה מידה לכל שבירה של קליפה בתהליך של יצירת חיים חדשים, כמו אפרוח שבוקע מהביצה או נחש שמשיל את עורו על מנת להתחדש. הכלים כפי שדיברתי עליהם לא פעם, בין אם אלה ׳מלבושי הנפש׳ שעליהם כתבתי במאמר הקודם, או מלבושים אחרים, נועדו להתאים עצמם אלינו על מנת שנוכל לשרת את המטרה הכי נעלה אליה אנו שואפים. הרבה לפני הדקה האחרונה שאנו חווים שאנו עומדים על סף שבירה, אנו חייבים לבחון את אותם כלים ולדעת להבחין ברגע שאלה לא משרתים אותה יותר, בדיוק אז, יש ביכולתנו לבחור לפשוט אותם מעלינו, לשבור אותם ולבחור כלים חדשים.

“לכל חוטא יש עתיד ולכל קדוש יש עבר"
רחוק מלהיות איום, שבירת כלים היא אמירה שברגע שעוברת את שלב המחשבה ומביאה עצמה לידי דיבור ואף מעשה, מסמנת עבורנו שלב חשוב ביומן המסע בו אנו צועדים, ובעצם מבשרת לנו על הזדמנות חדשה להיות כל שנרצה. באותו רגע, עלינו לחשוב מחדש על הכל ולדעת כי זו הזדמנות נדירה להגדיר את הדברים הכי בסיסיים בהוויה שלנו ולא רק את אלה שתלויים עלינו למראית עין.

יש משפט חכם שאומר: ״לכל חוטא יש עתיד ולכל קדוש יש עבר״.., ואין יותר משכנע מכך להבטיח לנו שלכולנו ללא יוצא מן הכלל מגיע להגשים את עצמנו כפי שאנו שואפים להיות ויותר מכך. תפיסת המוניטין שלנו בידי אחרים תלויה בתפיסה שלנו את עצמנו ועד כמה עמוק אנו מאמינים בכך.

בחזרה לגישת האר״י הקדוש; חשוב לזכור כי אותה חיטה עליה דיבר רומזת להנבטה של מזון שמאפשרת חיים לכולנו ולא רק לעצמנו, ובעצם רומזת ליעד הכי נכסף אליו כל נשמה בתפיסה הרוחנית שואפת אליו: לעבור מאגואיזם לאלטרואיזם. הרעיון של כל תהליך שאנו מקיימים כאן ויש בו משמעות וסיפוק הוא להביא לתוצאה שתייצר השפעה ושפע לכלל. כל היתר מתגלה תמיד בסופו של דבר, שטחי וחסר טעם – הגם שיש בו חשיבות והוא נדרש להיות חלק בלתי נפרד מהנעת המוטיבציה בדרך.

אז אם אתם חווים כאילו הדרך בה אתם הולכים לא מביאה אתכם לכדי סיפוק, משמעות – או במילים אחרות אתם לא חווים שאתם מייצרים השפעה קטנה או גדולה על איכות חייהם של אחרים, חשבו אם לא כדאי לכם לבחון מיוזמתכם תהליך התחדשות. ואם אתם מגיעים למסקנה שיתכן וכדאי – עשו זאת במחשבה תחילה ותכנון מוקפד, וקחו אתכם את כל האומץ הנדרש להצטמצם לכדי גרגר, להסכים להיכנס חזרה אל החושך… וכל זאת בכדי לגלות את האור הגדול, הניסים והנפלאות שיש בעולם להציע לכם ויותר מכך להיעזר בכלים שלכם להעביר אותם הלאה.

איך נדע מתי ואם בכלל אנו צריכים לשבור את הכלים?

בכולנו טמונים סודות נסתרים כיצד אנו יכולים להפעיל את הכלים שעומדים לרשותנו ואיתם לשפר את העולם בו אנו חיים כשנקודת המוצא היתה, עודנה ותמיד תהיה: ״ואהבת לרעך כמוך״. אם יש לכם למי להעניק אהבה ויש מי שמחזיר לכם באותה מידה – אתם במקום טוב. אם אתם מרגישים שיש בכם שפע ואין מי שיכיר בו, יהנה ממנו או מעונין בו – זה מקום טוב לבחון מדוע. אם אתם מרגישים שלא משנה מי נמצא סביבכם, אתם עדיין חווים חוסר באהבה ולא מסופקים או לא מוערכים מספיק – גם כאן, זה מקום לשאול וקודם את עצמכם – מדוע אתם מרגישים כך?…

בוחן האהבה בנתינה וקבלה מהווה נקודת מוצא מצוינת לבחון את המקום בו אנו נמצאים בדרך שלנו, ולהתחיל מכאן לשאול שאלות שיעזרו לנו להבין אם ומדוע עלינו לשבור את הכלים – או פשוט לערוך אותם מחדש.

אימפריות קורסות – חלק א׳

אימפריות קורסות – חלק א׳

אני מניחה שכולכם מכירים את הסיפור על העכברים והזעירונים שחיפשו ...

דע מאין באת

דע מאין באת

תמונת נצחון

תמונת נצחון

תיקון

תיקון