מושלם

אחד האתגרים הכי גדולים שלנו ככל שאנו מתבגרים הוא להיות שלמים עם עצמנו, עם הבחירות שלנו, עם החיים כפי שהם, עם הנראות שלנו, עם מערכות היחסים שלנו ובעצם עם כל מה שאתם רק יכולים לעלות על דעתכם. 

במקרה של מערכות יחסים למשל, חלקנו נוהגים לחשוב שרק כשנהיה שלמים עם עצמנו, נוכל להיות בזוגיות וחלקנו חושבים שזוגיות ו/או הורות היא הדבר שחסר לנו להיות שלמים. 

בחיינו, רובנו שואפים לתפיסת המושלם שיהפוך אותנו שלמים ואנו מוצאים את עצמנו מתקשים להתפשר. פשרה נתפסת כחולשה או ויתור ואת זה אנחנו אומרים נשאיר לאחרים. אנחנו לפחות עבור עצמנו שואפים לטוב ביותר. 

אבל מה זה שלם? מה זה אומר להיות שלם? מה זה אומר להרגיש שהכל מושלם? האם יש בכלל דבר כזה או שזה ענין יחסי ומשתנה? ואם כן. ביחס למה הוא מוגדר? ומה משנה אותו עבורנו? ואולי חשוב יותר מכל – כיצד אנו יכולים לחוות אותו ולשמר אותו בחיינו? 

אוקי, אז פעם אחת ולתמיד, בואו נבין את הענין הזה, ההגדרה של שלם הינה: יחידה עצמאית אחת, כמו למשל: אדם, חפץ, חוויה. מה שהופך אותם לשלם זה סך החלקים המתקיימים בהם, כלומר, בדיוק כפי שאנו בני האדם מורכבים מחמישה טריליון תאים המרכיבים אותנו, כך גם כל צומח, חוויה וחפץ גם הם מורכבים ממספר חלקים שהופכים אותם שלמים. אבל מי או מה קובע שסך כל החלקים אכן קיימים והם הופכים את הדבר לשלם?! כלומר, באשר למשהו דומם או חי זה יחסית קל אם כי עדיין תלוי בתפיסת אותו פרט ביחס לצורך כזה או אחר. אבל מה קורה ביחס לארוע? מערכת יחסים? פה נכנס מושג הרלוונטיות ויותר מהכל תפיסת המתבונן. כלומר: מה קובע אם אדם קטוע רגל הוא אדם שלם. כשהוא יושב עסוק בקריאה, ככל הנראה תחושת הרגל החסרה לא תורגש באותה מידה מאשר כשיבחר אותו אדם להצטרף לטיול בחיק הטבע עם חבריו. בזמן עיסוק בקריאה אותו אדם יכול להרגיש שלם ולחוות חוויה מושלמת באופן מוחלט. אבל מה קורה כשירצה להצטרף לחיק הטבע עם חבריו? כאן נכנס נושא מורכב יותר והוא תפיסת המתבונן, אם הוא עצמו יתפוס את עצמו כמסוגל ולא יתעכב על הקשיים או הצדדים הלוגיסטים הכרוכים בכך, גם כאן אותו אדם ׳נכה׳ יכול לחוות חוויה של אדם שלם. אם חבריו יגדילו להצטרף לתפיסתו ולראות בו אחד מהם ללא דופי – החוויה ללא ספק תהיה מושלמת. 

הגדרת השלם תלויה בהכרח ברלוונטיות והמושלם בתפיסת המתבונן. 

ככל שנבחר להיות במקומות רלוונטים עבורינו ולא במקומות בהם אנו מרגישים לא שייכים, מתאימים, רצויים – כך נרגיש שלמים יותר עם המקום בו אנו נמצאים. מה שככל הנראה ידרוש מאיתנו מעכשיו להיות עירניים כל הזמן לאותו מקום. לא סתם אומרים שתנועה היא דבר חשוב, כל אדם שאינו נמצא בתנועה לעולם ירגיש תקוע או לא שייך. במלים אחרות – לא שלם.

ככל שנקפיד להתבונן במציאות דרך המשקפיים שלנו ולנוע מולה בכל פעם כשמשהו לא עובד לנו יותר, כך נחווה חוויה יותר שלמה מאשר חסרה. אם נזכור שהעולם כפי שהוא נגלה מולנו נמצא בתנועה מתמדת, נבין יותר לעומק מה קורה אם נחליט לעמוד מולו בזמן שהוא מתקדם, מאשר אם נבחר לנוע יחד איתו ולאפשר לחווית חיים להתחולל בתוכנו – מה שיעורר אצלנו את החיוניות הנדרשת לתפיסת מציאות אופטימיות, קרי, מושלמת. 

וכן. כל זה בהכרח אומר שהשלם מתקיים תמיד גם כחסר. ממש כמו המלה כפי שהיא כתובה באנגלית: WHOLE ומכילה בעצמה את המילה HOLE ׳חור׳. אין שלם בלי חור, חוסר. או כפי שהיא כתובה בעברית: שלם ובהיפוך אותיות חובה בתוכה את המילה משל שבעצם מעידה על העובדה כי להרגיש שלם זה להבין את המוסר השכל, לגלות את הנסתר ולא רק הגלוי וכך בעצם לחוות את השלם.

לפני סיום, אפנה את תשומת ליבכם למלה נוספת שמתכתבת עם השלם והמושלם והיא: שלום. מילה שמכילה בתוכה תקווה גדולה אליה אנו שואפים כאנשים פרטיים בתוך ביתנו וכאזרחים מודאגים שמבקשים לחיות בשקט ושלווה. גם כאן אותו מסר תופס באותה מידה:

אם לא נשלים עם העובדה שתמיד יהיה משהו חסר, אם לא נשלים עם הבחירה שכמו שאנחנו חיים פה, גם הם, באשר הם… – לעולם לא נוכל לקיים  ולחוות שלום.