עושה רושם שאותו ביטוי ׳נעשה ונשמע׳ מספר ׳שמות׳ שאמרו בני ישראל במעמד הר סיני, עומד כמעט בניגוד לביטוי אחר מספר ׳הזוהר׳ שאומר: ״ראשון למחשבה אחרון למעשה״, או במילים אחרות כפי שאנו מכירים אותו יותר: ״סוף מעשה במחשבה תחילה״. כמו שתי דיעות או גישות אם תרצו לחיים, האחת שאומרת סמכו על האמונה ופשוט עשו כפי שנאמר על ידי הבורא או על ידי כל מי ומה שמצווה אתכם, מורה אתכם או מדריך אתכם לעשות כן – מבלי לפקפק או לחשוב בכלל. והשניה אומרת; אם לא תחשבו, תעמיקו ותבינו מה עליכם לעשות הגם שמישהו אומר לכם את דעתו – כיצד תדעו מה ואיך לעשות?
ואיך כל זה נעשה קשור לכתפיים שכואבות לנו כל כך?
אם הראש שלנו מחזיק את המח החושב, בין אם בחלקו הימני שאחראי על מחשבות שכלתניות או בחלקו השמאלי האחראי על מחשבות רגשיות, הידיים שלנו מחזיקות את כושר הפעולה ויכולת הביצוע – את המעשה. כשאנו חווים בלבול, קושי בקבלת החלטה, עומס נתונים אותו קשה לנו לעבד ולתמצת לכדי מסקנה – אנו חווים מתח בכתפיים.
הכתפיים שלנו, עליהן אנו נושאים את עול המחשבה ואחריות המעשה, מהוות כמעין גשר עליו אנו דוחסים עוד ועוד משקל, מבלי לפנות את זה שכבר אינו רלוונטי ויתכן שאף נפתר מעצמו או עבר מאחריותנו. כאילו את הבלבול בין ׳נעשה ונשמע׳ ל׳תחילת מעשה במחשבה תחילה׳ עדיין לא פתרנו, ובינהם אנו תוקעים את העול על כתפינו.
ואולי זה הזמן לבאר את הסוגיה על מנת שזו תהיה פשוטה יותר להתמודד איתה באתגרים אותם אנו פוגשים, מחשבות מרובות ועומס משימות. אולי כדאי שנלמד להוריד את העומס מהכתפיים על ידי איזון המחשבה לצד המעשה, וננסה לשאת עלינו כדי רוחב כתפינו בלבד.
אם נחזור להקבלה של ימות השבוע בהם שישה ימי חול מקבילים לימי המעשה, ויום השבת למחשבה. אני מניחה שאף לא אחד מאתנו יוכל באמת לומר מה קודם למה. האם השבת לראשון או שמא ראשון עד שישי לשבת. יתירה מזאת, כשאנו חושבים על העובדה ששני הביטויים הלכאורה מנוגדים הגיעו אלינו מאותם מקורות, סביר יהיה שנניח שיש בהם הגיון, ואולי הוא טמון בעובדה הפשוטה כל כך שישנם דברים שלא לנו לחשוב עליהם מחשבה יתירה. ובכללם יכולים להיות כל ספר הדרכה בכל תחום וענין שמומחה כתב וערך עבורנו, ולנו השאיר רק את המעשה לכשעצמו. או אם תרצו, הוראות רופא מומחה לטיפול בבעיה. ועדיין, ישנם דברים שאם לא נעצור ונחשוב עליהם קודם למעשה, אנו עלולים להתאכזב מהתוצאות ולהתמודד עם נשיאת האחריות בענינם.
במילים אחרות, לא הכל באחריותכם לחשוב עליו וגם לבצע בפועל. ישנם דברים שבהם אתם יכולים וצריכים להיות רק הביצועיסטים, ואת זה לכל הפחות לעשות הכי טוב שאפשר. אם תנסו לקחת את כל העומס שאתם נושאים בימים אלה על כתפיכם, לפרוט אותו לרשימה ואותה לחלק בין מידת האחריות שלכם במחשבה ותכנון, ובין מידת האחריות שלכם הנוגעת לביצוע בפועל, סביר להניח שתוכלו לעשות צעד או שניים קדימה יותר מהר ממה שחשבתם בתחילה. כמו כן, אם תגרעו מן הרשימה אירועים שאינם בשליטתכם או ששייכים לעבר הרחוק ואינם רלוונטים כי אין להם כל השפעה בחייכם כאן ועכשיו, יתכן כי עצם מעשה הגריעה שלהם מרשימת המחשבות – יקל עליכם מן העומס שעד כה נשאתם על כתפיכם לשווא. ואם חלילה אתם חווים את כאבי הכתפיים גולשים אף לשכמות – דעו כי אלו האחרונות שקולות לכנפיים, וכשהן כואבות זה רק אומר שהעומס ששמתם על עצמכם תקע אתכם מטה ומונע מכם לעוף ולחוות את מה שהחיים מזמנים לכם כל יום מחדש. זו גם תהיה הסיבה ככל הנראה לקשיי נשימה שאתם חווים, וכאן אמליץ על תרגול יומי של נשימות עמוקות למשך 5 דקות לפחות – בתחילתו של כל יום ובסיפו.
אז קחו נשימה, עשו רשימה והתחילו לעשות משהו בענין.
