למעט ההודים שמתייחסים לפרה כקדושה באמת ונזהרים מלפגוע בה, ועל אחת כמה וכמה שלא מעלים על דעתם לפגוש אותה מעל גבי צלחת – הביטוי ׳פרה קדושה׳ משמש אך כביטוי מושאל שניכסנו לעצמנו על מנת להסביר ביתר קלות נושאים או אנשים שהינם כ-׳פרה קדושה׳ – אנשים שאסור להטיל בהם ספק ובטח שלא לפגוע בהם על ידי פקפוק באמינותם, חשיבותם, מעמדם וכו׳. כולנו מכירים היטב את הביטוי כי לכולנו יש כמה ׳פרות׳ כאלה בחיים, וכולנו ככל הנראה גם מכירים כמה ׳פרות קדושות׳ מהסביבה. יחד עם זאת, כולנו בעיקר מתקשים עם הענין, בין אם אנו בצד שמאמין כי אלה ראויים למעמד של ׳פרה קדושה׳, ובין אם אנו חושבים שממש לא.

בענין זה עולות לא מעט שאלות: האם ׳פרה קדושה׳ היא ענין רוחני? תרבותי? או פשוט אמצעי להקל על עצמנו בהתמודדות עם אירועים ו/או אנשים מורכבים וחזקים אנרגטית מאיתנו. מה בעצם הופך דבר או אדם ל׳פרה קדושה׳? מה גורם לו להיות כל כך בלתי מעורער עד שבכל פעם ששמו עולה, הוא זוכה מיד להגנה בלתי חדירה ויכול להמשיך בדרכו מבלי שנדע לעולם את האמת העומדת מאחוריו. מה גורם לנו לייחס את הביטוי ויותר נכון את שם התואר ׳פרה קדושה׳ לאירועים, אנשים, ובמקרה הזה חיות ארציות ביתר קלות, ולהקנות להם מעמד נבדל שאין להטיל בו ספק – ויחד עם זאת בדיונים על הקדוש ברוך הוא, בורא עולם – אנו בנקל מעלים שאלות וספקות ולא חוששים לבחון את מעמדו.

והיא כ-פרה בהיפוך אותיות רפה לחלוטין ואין בה שום אחיזה.

אני אתחיל דווקא מיחוס הקדושה לחיה ארצית כמו פרה. הרי לא משנה למה תוסיפו את התואר ׳קדוש׳ – זה בעצם מה שיהפוך אותו למיוחס ומובדל מכל היתר. כאן ישנה סוגיה מרתקת בעיני, שהרי המושג קדוש משמעותו הינה ׳מובדל׳, ועוזר לנו לבדל בין ימות השבוע לבין השבת, בין שפות זרות לבין שפת הקודש, בין כל נכס נדל״ני לבין בתי תפילה, ויותר מהכל ביננו לבין הבורא שהוא שיא הקדושה – מיוחס כאן לחיה פשוטה, שלמעט הדת ההינדית שבה מוקנית לה אכן נבדלות מיוחדת בפני עצמה, בכל יתר התרבויות עד כמה שרובנו יודעים – עסקינן בחיה הכי נאכלת ונחלבת שלכאורה אינה מבודלת כלל וכלל.

האמנם?! ובכן, מסתבר, שגם ביהדות, לפרה ישנם אזכורים ויחוס של ערך נבדל, והיא מוזכרת במקורות לא פעם אחת אלא לפחות תשע כ׳פרה אדומה׳, פרה אשר יש ביכולתה לטהר את הטמאים על ידי שריפה ושימוש באפר הנותר ממנה. כלומר, גם ביהדות, פרה מזן מיוחד עם התניות מיוחדות יכולה להיחשב טהורה, ואף להיות כלי שבכוחו לטהר את הטמאים.

אם כך, אפשר להסיק שלא בכדי הביטוי הזה נולד ואף נתפס, כחלק מהשפה שלנו לתאר דבר שאין בו פגם או לכל הפחות פוטנציאל – אך עדיין לא פעם אנו מייחסים את הביטוי ללא מחשבה מוקדמת לאירועים או אנשים בכדי להחמיא, לפרגן או פשוט לאפשר להם להתרומם מעלה מעל כולם – רק כדי לגלות בדיעבד שלא מעט פינות עוגלו לטובת הענין. והיא כ-פרה בהיפוך אותיות רפה לחלוטין ואין בה שום אחיזה.

רק כח עליון, שהוא כח המחשבה (עליו כבר כתבתי במאמר אחר), יכול לסייע בעדנו לדעת איזו מבין כל הפרות סביבנו אכן קדושה, ואיזו מהן ׳רפה׳ ואל לנו לייחס לה נבדלות מיוחדת שמא תבלבל אותנו ונמצא את עצמנו נגררים אחריה ומאבדים את דרכנו. ׳פרה קדושה׳ יכולה להיות רק פרה שמגלמת שתי תכונות ובינהן קבלה ונתינה – ויותר נכון קבלה לשם הנתינה. כלומר רק אדם או אירוע בו מה שמתקבל הוא לשם העברתו הלאה, להשפיע לטובה – נחשב נבדל, ועל כן יכולה להשקל עבורו זכות הקדושה. כפי שאנו מדברים לא פעם מתוך הקבלה: הפיכת הרצון האגואיסטי לאלטרואיסטי שהיא בעצם תכונת המלכות. תכונה נשגבת שרק כח הרצון שלנו יכול להוביל אותנו לשם.

אם כך, כשאתם מדברים על ׳פרות קדושות׳ כאלו או אחרות, נסו להטיל ספק או לכל הפחות לשאול, מה היא מבקשת מכם ולשם מה? מה טיב ההשפעה שלה בחייכם, ועד כמה אתם בטוחים שרצונה או מטרתה מונעים לטובת האחדות ואינם לטובתה האישית. ובכל פעם כש׳פרה קדושה׳ כזו או אחרת עולה לדיון, ואחד או יותר מטילים בה ספק – נסו לשאול אותם, מה היא לוקחת מהם ומה הם היו רוצים בעצם לקבל ממנה – לפני שאתם מגוננים עליה. לפי התשובות שתקבלו תוכלו לדעת מה הם באמת הנושאים, האירועים או האנשים הראויים להיות כאלה, ומה או מי מהם רחוקים מרחק רב. שאחרי הכל – לא כל פרה יכולה באמת להיות ׳קדושה׳ כפי שלא כל יום הוא יום-חג או שבת.

ומילה אחת אחרונה: לרוב, דברים נבדלים, נבראים כאלה ומתגלים לאיטם. מתי מעט הם המקרים בהם אותם נבדלים נבחרים על ידי אדם או סיטואציה למעמד – ואכן נמצאים בסופו של דבר ראויים לו.

האם באמת אפשר לחיות כאן ועכשיו?

האם באמת אפשר לחיות כאן ועכשיו?

על מנת להבין אם אנחנו יכולים לעשות את הכמעט בלתי ...

האחדות שבאחד

האחדות שבאחד

ארבעה יסודות

ארבעה יסודות

לתפוס שליטה

לתפוס שליטה