מיהו אדם טיפש, מהי טיפשות והאם אדם חכם יכול להיות גם טיפש או רק לנהוג בטיפשות. האם טיפשות היא תכונה? ואם כן, האם מולדת? נרכשת? והאם אפשר להתעלות עליה, או שאולי טיפשות קשורה במספר שנות הלימוד שעברנו או בכמה ספרים קראנו בחיים? טיפשות שלא כמו הרבה תכונות אחרות, נחקרה הרבה פחות, ומעטים הם אלה שמעונינים לרדת לעומקה – כאילו עצם העיסוק עצמו עלול להעיד על טיפשות מסוימת מצד המתעניין שהרי לכאורה אין תכלית אחרת להבין אותה. במגילת קהלת שנכתבה כך אומרים, על ידי החכם באדם שלמה המלך כתוב: "הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ וְהַכְּסִיל בַּחֹשֶׁךְ הוֹלֵךְ וְיָדַעְתִּי גַם אָנִי שֶׁמִּקְרֶה אֶחָד יִקְרֶה אֶת כֻּלָּם״, כלומר, החכם משתמש בחושיו, בוחן את צעדיו, ולעומתו זה הטיפש הולך כמו עיוור מבלי להפעיל את כלי החישה העומדים לרשותו ובשל כך נחשב להיות טיפש. ואם כך אכן הדבר, טיפשות מסתבר אינה תכונה ואינה קשורה בידע הנרכש, אלא באופן הפשוט ביותר בבחירת האדם לעשות או לא לעשות שימוש בחושיו.

וכשאדם שאינו מפעיל את כליו, כלי החישה איתם נולד, ואינו רואה את הנמצא מולו, אינו מקשיב למה שאומרים ויועצים לו, אינו בוחן את הדברים וחושב עליהם – שקול הוא בעצם לאדם שפועל ללא גבול, ללא כלל, דין או סדר – ובשל כך מרבה להזיק ובעיקר לעצמו ואף באופן מתמשך – על ידי הרחקת אנשים אחרים ממנו. ואם נעמיק רגע להבין מי הוא אותו אדם שאינו עושה שימוש בארגז הכלים ואינו מוכן להתאמץ כלל, נבין מהר מאד שמדובר באדם בטלן, עצלן, חסר רגישות ואולי אף אדם שמצב רוחו ירוד, עצוב, מדוכא, מיואש, וכזה שששרוי במצב זמני או קבוע שאינו מניע אותו לעשות מעשה, להתעלות מעל החושך בו הוא שרוי, ולחפש עבור עצמו נקודת אור ולו הקטנה ביותר.

אם כך אנו מבינים, כי הטיפש כמו החכם יכולים להתקיים באדם אחד בו זמנית, ורק כח הרצון יכול לגרום ל׳טיפש׳ לתפוס בתוכו פחות מקום בחיי היום יום. יש הטוענים, כמו פרופסור קניאל שכתב את הספר ׳נפלאות הטיפשות׳ שאין אדם טיפש אלא מעשים טיפשים, ואלה יכולים להתקיים בכל תחום וכמעט בכל יום בחייו של אדם הנחשב להיות חכם. כמו פרופסור קניאל שהבין זאת מהתחקיר המקיף שערך עבור הספר, גם אנחנו כבר מבינים ויודעים להעיד על עצמנו שכשאנו עייפים, מדוכאים, כועסים או פגועים יש לנו נטיה לנהוג בטיפשות. התנהלות שכפי שציינתי שפוגעת בנו בעיקר, מכיון שהיא מלבה עוד יותר את המצוקה שאנו חשים מלכתחילה.

התמודדות עם מצבים בהם אנו מרגישים חשופים לנהוג בטיפשות יכולים להיות אף מצבים מסוכנים, אם ניקח אותנו לזמן נהיגה ברכב או לרגע שלפני קבלת החלטה חשובה. לא תמיד ברגעים כאלה כח הרצון נמצא שם לעזור לנו להתעלות על עצמנו, ולהחזיר שליטה למען קבלת החלטות מושכלות. זה הרגע בו אנו חייבים ללמוד לאמץ כלי נפלא שנקרא: שתיקה. פשוט כך. שתיקה והשתקה של כל פעולה, מילה, שאנו מרגישים שבוער לנו לומר או לעשות – יתכן שבאותן הדקות ואולי השעות או הימים שבהם נאמץ שתיקה נציל את עצמנו מנזק בלתי הפיך. והרי לא סתם נאמר: ״שתיקה יפה לחכמים״.

לסיכום: טיפשות כמצב זמני של עצלות, בטלה, יאוש, עצב, דכאון וכל מצב אחר בו אדם מגיע אליו ומרגיש כסיל בחושך, במבוי סתום ומבלי יכולת לחשוב חיובי ולראות את קצה המנהרה בה הוא נמצא. וכשזו אינה יודעת גבול – היא בלתי נסלחת.

וכן. אם אנו מבינים כי אפילו החכם באדם לעיתים יכול להיות טיפש, אל לנו לעשות בכך שימוש כלפי אחרים כעלבון או בוז על רגע של חולשה או קושי שהם חווים, שהרי זה רק ענין של זמן עד שגם אנו נרגיש או נפעל כך. אם תרצו, תוכלו להכיל סליחה כלפי הטיפש בכך שתבינו שלפעמים כולנו פשוט רוצים שהדברים יהיו פשוטים ולא מורכבים, ועל כן שואפים לעיתים לנהוג מתוך דחף. כל עוד הדחף יודע גבול – זה בהחלט נסלח. במידה ולא – ככל הנראה נשתכחה מאותו אדם ברגע של טיפשות המטרה אליה הוא מכוון, ויתכן כי אם נעמוד מולו ונזכיר לו אותה, הוא יוכל לאתחל את מעשיו מחדש. שהרי בתוך הטיפש ישנו ה׳פשט׳ – הכוונה. אבל מכיוון שזו נסתרת בו, נדרש חכם מולו לסייע בעדו.

והכי חשוב לעשות זאת מבלי להתנשא, שהרי טיפש ברגע של טיפשות כועס ומיואש, נורת האגו שלו דולקת ומטרת החכם היא קודם כל לכבות אותה – לפני שיוכל לרתום אותו להקשיב ולבחון דברים מחדש.

מורכב? לא ממש.. תנסו לקרוא את הדברים שוב.

כשלראש שלכם כואב

כשלראש שלכם כואב

ישנם לא מעט סוגים של כאבי ראש. ישנן לא מעט ...

לח שם בפנים

לח שם בפנים

חשיבות עצמית

חשיבות עצמית

שכחו אותי בבית

שכחו אותי בבית