אין באמת מילה שאין לה השפעה נרחבת ומתמשכת.

אנחנו מנהלים מערכות יחסים עם אנשים מגוונים ורבים לאורך החיים. מקטנות ועד בגרות, אנו פוגשים אנשים שונים, אלה נכנסים ויוצאים מחיינו ורק מעטים מהם נשארים. כל אחד מטעמיו שלו וכל אחד לפי מסלול חייו אותם ניווט לכאן או לשם, מתאים את מערכות היחסים הקרובות והרחוקות לצרכיו ואפשר לספור על יד אחת את אלה שאנחנו מכילים ובהם נאחזים ללא קשר להשפעה שלהם עלינו. עדיין, מכולם כאחד יש לנו את אותה ציפיה עליה אנו לא מצליחים לוותר או להתפשר – שתהיה להם מילה.

אותה מילה שהם אמרו בקול רם, התחייבו לה מולנו – שישמרו עליה, יכבדו אותה, שלא יאכזבו אותנו. זה כמעט המינימום שאנו באמת מתעקשים עליו. אחרת, אפשר לומר, אין לזה טעם. בעצם, ממש כמו שאנו מתקשים לחיות באי ודאות, מנסים להגיע למקסימום שליטה בחיינו ולפחות בתחזית הנראית לעין של אירועים בחיינו. יש לנו (לתחושתנו לפחות) אפס מסוגלות לנהל מערכות יחסים לא צפויות, הפכפכות, מערכות יחסים בלי מילה.

אז מה הסיפור הזה שלנו עם המילה?

בספר משלי (י״ח, כ״א) כתוב הפסוק שכולנו מכירים: ״מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן״, במילים אחרות, דברים שאדם אומר חייבים להיאמר בצורה אחראית שהרי אלה יכולים להיות גורליים.  בספר תהילים (י״ט, ד) כתוב: ״אֵין אֹמֶר וְאֵין דְּבָרִים בְּלִי נִשְׁמָע קוֹלָם״ כלומר, כל דבר שנאמר מפיו של אדם, נשמע ומהדהד בכל העולם והגם שנדמה כי דברים שאנו אומרים בשיחה אינטימית, נאמרים ביננו בלבד, מהר אנו למדים כי לא כך הדבר ובעצם ברגע שאדם פוצה פיו לדבר, דבריו נשמעים למרחקים והם בעלי השפעה גדולה לכאן או לכאן. ממש כמו שהסבירו לנו בפיזיקה קוואנטית אודות קול שהוא בעצם גל וגל זה בעצם אוסף חלקיקים שהתאחדו ומה שמגדיר אותם זה אורכם, עוצמתם ותדירותם. היום, אנו מבינים יותר ויותר כיצד קול מסוים מצליח להעביר מסר מסוים לחלקיק אחר וכיצד נוצרת השפעה ותגובה. אנו נוכחים לדעת מאינספור מחקרים שנעשו בענין שמוסיקה בעלת תדר מסויים יש בה יכולת ריפוי לא פחות ולפעמים אף יותר מכל תרופה אחרת, אפילו במחלות קשות כמו: פרקינסון, אלצהיימר, דכאון ועוד. אותם תדרים בעלי אופי מסוים משפיעים על הפרשות ההורמונים שלנו, הזכרון שלנו, השרירים שלנו, מצב הרוח שלנו, המוטיבציה שלנו ועוד. 

מילים מדוברות הן קול בעלות תדר ממש כמו המוסיקה עצמה. לכל מילה תדר אחר, מנגינה אחרת, לכל אות יש כח, לכל אינטונציה יש אנרגיה שיכולה להפוך עולם.

באשר לעברם של אחרים, זכות החברות שנתנה לנו להיות בחייהם, מאפשרת לנו להיות כח מניע קדימה וכזה שבכל פעם שהעבר עולה לשקף ממנו את התרומה שלו למי שאותם יקרים לליבנו הפכו להיות. ניתוח שלא במסגרת טיפול מקצועי וכזה שיש בו תועלת לא פעם מגיע מסקרנות בלבד וככל שסקרנות מתעוררת לגבי תקופת עבר – יש בה אות אזהרה.

פלא שאנחנו כל כך רגישים למילים?! פלא שאנחנו נפגעים עד עמקי נשמתינו כשמישהו אומר עלינו דבר והוא אפילו לא מכיר אותנו? מסתבר כך עושה הרושם שפחות ממה שאנחנו רגישים, התדר האנרגטי של המילים המדוברות רגיש אף יותר ובעל יכולת והשפעה אדירה.

אז כן. לכולנו יש מילה והיא הרבה יותר מכפי שנדמה לנו לפעמים, בעלת השפעה אנרגטית גדולה מאד. בעצם, אין באמת מילה שאין לה השפעה נרחבת ומתמשכת.

בואו נחשוב רגע מה היה קורה, אם באמת היינו מפנימים את הענין הזה ומתחילים לכבד את המילה שיוצאת לנו מהפה, למדוד ולשקול אותה לפני שהיא נאמרת שמא חלילה תצא משליטתנו ותפגע שלא בכוונה. שמא תייצר ציפיה שאנו לא יכולים לעמוד בה, להתחייב לה וכך לגרור בעקבותיה אכזבה. תארו לכם שהיינו באמת נזהרים בדברינו. ממעטים ברכילות, לא מדברים על מה שאנחנו לא יודעים בוודאות ובטח לא ממהרים להסיק מסקנות ולגזור גורלות. תארו לכם שהיינו מבינים את כובד משקלה של המילה, את המנגינה שהיא מנגנת באוזני האחר, מדייקים את דברינו, משקללים היטב את מידת ההשפעה של המילים שאנו אומרים, השיחות שאנו מנהלים גם על אלמנטים ואנשים בלתי נראים. היינו ממעטים לצאת בהכרזות, מרגישים את הצורך להביע דיעה בענינים שאנו לא מבינים או לא בקיאים. 

תארו לעצמכם עולם בו אנו מבינים את גודל האחריות המוטלת עלינו כשאנו בוחרים בזכות הדיבור ובודקים את עצמנו רגע לפני אם אנחנו באמת מסוגלים ויכולים לעמוד במילה ולקחת את מלוא האחריות על האופן בו היא תשפיע כאן, מחר, באופן ישיר ועקיף. 

תארו לעצמכם עולם שיש בו מילה.

האם באמת אפשר לחיות כאן ועכשיו?

האם באמת אפשר לחיות כאן ועכשיו?

על מנת להבין אם אנחנו יכולים לעשות את הכמעט בלתי ...

האחדות שבאחד

האחדות שבאחד

ארבעה יסודות

ארבעה יסודות

לתפוס שליטה

לתפוס שליטה