שורש רוחני

כמעט כולנו מכירים את הפסוק: ״בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב״ (בראשית ג׳ י״ט), כמעט כולנו גם מבינים את משמעותו ולא נדרשת לנו פרשנות עבורו – הרי כולנו יודעים כי מן האדמה נולדנו ואליה נשוב. יחד עם זאת, כמה מאיתנו מכירים את הפסוק: ״וְיָשֹׁב הֶעָפָר עַל הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ״ (קהלת י״ב ז׳) ומבינים את ההרחבה לאותו ענין בדיוק ואת המשמעות שלו. כלומר, כמה מאיתנו מבינים שבעצם יש לנו שני שורשים שאליהם אנו חוזרים, האחד שורש ארצי והשני שורש רוחני.

ובכן, כולנו יודעים שהאדמה קשורה לדמות האם בחיינו שהרי לא בכדי קוראים לה אמא אדמה. והרוח בחיינו קשורה בדמות האב שהרי לא בכדי קוראים לו אב רוחני. אם כך, חשוב שנבין ונדע מעט יותר לעומק מה משמעות הדבר, איך זה קשור בשורשים שלנו, האם באמת יש לנו שורש אחד או כפי שאנו ככל הנראה מבינים שניים, ואם כך מה זה אומר ומה עלינו לעשות על מנת להצליח להתחבר לשניהם?

שורש ארצי

נתחיל בשורש היותר מוכר לנו, בו אנו עוסקים לא מעט בהרבה מישורים בחיינו. אותו שורש שאנו קוראים לו ׳אמא אדמה׳. אנו מבינים כי על מנת שאדם ירגיש בטוח בקיומו, ירגיש שהוא מציאותי, קרי – חלק מן המציאות המוגשמת כפי שאנו מכירים בה, הוא חייב להרגיש אדמה תחת רגליו. כשזו רועדת, לא יציבה, נסדקת או נשמטת, אותו אדם עלול להרגיש כאילו עולמו חרב עליו שהרי אין לו יותר שום אחיזה במציאות כפי שהוא מכיר בה, ועל כן הוא חווה חורבן. אותה אדמה בטוחה היא בעצם סך כל העוגנים הבסיסיים בחיינו כמו: משפחה, בית, בריאות, פרנסה. כלומר אנו עלולים לחוות חורבן קיומי מוחשי כשכל אחד מן העוגנים האלה מתערער. כמו כן בענין דמות האם בחיינו, כשמערכת היחסים איתה לא יציבה, או כשאנו חווים אובדן של אותה דמות, ולא משנה מה היה מהות הקשר ביננו – חווית ושאלת הקיום שלנו תעלה מחדש, ותבקש מאיתנו הגדרה ובטחון ברלוונטיות הקיומית שלנו על כל פניה.

שורש רוחני

זהו השורש שאותו אנו פחות מכירים אך יתכן כי מי שלמד קבלה שמע עליו. כפי שאמר מחבר קהלת ״וְיָשֹׁב הֶעָפָר עַל הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ״ – אנו יכולים להבין כי בעצם יש לנו שני שורשים, עליהם לכאורה אנו מזדכים כשזמננו בעולם הגשמי תם. האחד כפי שציינתי וכולנו יודעים – השורש הארצי הקשור באדמה. השני הוא הנשמה עליה אנו שומעים ומדברים לא מעט, ואותה אנו מחזירים אל הרוח או אם תרצו לבריאה, לשמים. השורש הרוחני שלנו הוא האמונה שבנו, במקום הפוך לאדמה, גבוה בשמים טמון שורשינו הרוחני אליו אנו שואפים מהיום שאנו נולדים. אותו שורש שמבקש מאיתנו ללמוד, להיות חכמים וטובים יותר, אותו שורש מצמיח ומפרה, אותה דמות רוחנית שאנו מכירים כאב. בין אם הוא האבא הארצי או מורה רוחני, הבורא או כל דמות רוחנית, שבזכות הכלים שהיא מעניקה לנו אנו מתחזקים, הופכים חסונים, שלווים ומסוגלים. ככל שאחיזתנו בשורש זה חזקה יותר – לא משנה כמה תרעד האדמה תחת רגלינו ומה ישתבש בחיינו – אותה אמונה רוחנית תסייע בעדנו לצלוח את האירוע קשה וארוך ככל שיהיה.

והרי לא בכדי ניתנו לנו זוג רגליים להכות איתם שורש ארצי וזוג ידיים לאחוז בהם אמונה. כמו כן, לא בכדי אנו יודעים שאדם חייב בחייו תכנית מגירה לכל אירוע בלתי צפוי ואין כמו אמונה לאחוז בה בעצמך – במסוגלות שלך לחולל מחדש בריאות, פרנסה, בית ומשפחה ושבעצם הכל לטובה.

כפי שאין אדם שיכול להיות מאושר רק מהזנה חומרית, ומהר מאד ימצא שהיא חסרת משמעות עבורו ללא יצירת השפעה, אין גם אדם שיכול להיות כל חייו ׳תלוי באויר׳ ולחשוב שכך הוא יכול לחיות את חייו – באמונה בלבד. כוחו של השורש הרוחני להרחיק מאיתנו פחד וחרדה, לאפשר לנו לצמוח ללא גבול, לקבל משמעות, כלים, חוסן נפשי, יחד עם זאת נדרשת לנו השלמת השורש הארצי לקיים אותנו בחיים. האיזון בין השניים מקבע אותנו לא בכדי בין שמים וארץ, ומאתגר אותנו חיים שלמים להרגיש את הקרקע, להיות מחוברים אליה, לחיות במובן הכי בסיסי של המילה ועדיין לשאוף לצמיחה בלתי פוסקת ולהעמקת חווית האינסוף בכל דבר שאליו אנו שואפים כבני אדם וכנשמות פרטניות.

אם נזין את עצמנו מן האדמה בלבד – יתכן ונשרוד, אך אם נזין את עצמנו הן מן האדמה והן מן הרוח – נחיה ונשגשג.