הספריה הקוסמית

הכח השישי בסדרת הכוחות שמשפיעים על איכות חיינו ובריאות נפשנו וגופנו הוא כח הנפש, ועליו אפשר לומר שהוא זה החזק מכולם ולו בזכות איחוד חמשת הכוחות האחרים שמשפיעים עליו וכמובן כח הרצון והבחירה. כח הנפש, יכול לחולל ניסים ונפלאות ולהתעלות מעל כל אתגר שכח אחר יציב בפניו, ולהבדיל מן הכוחות האחרים - הוא היחיד בעל כח הרצון ויכולת הבחירה שמשקלל עבורנו את כל הסיכויים באופן מיטבי ותפיסת המציאות שלנו תלויה בעיקר בו.

כשאנו חושבים על המושגים איפוק ושחרור בהקשר של איכות חיים בריאים וטובים, אנו ככל הנראה קושרים זאת עם האופן בו הגוף שלנו מתפנה מהפסולת ורעלים שהצטברו בתוכו. כאשר את האיפוק אנו ככל הנראה מייחסים לאנשים יותר אסופים, חזקים, מנומסים, קרי רוח ובשליטה. ואת השחרור לאנשים יותר ישירים, כנים, בוטים, ׳חסרי טאקט׳, כאלה ׳שלא דופקים חשבון׳, אמיצים, וחסרי שליטה.

הכח הקוסמי הרביעי שמשפיע על איכות חיינו הינו כח השינה והערות, שהרבה מעבר לעובדה שהוא הכח שמאפשר לנו להטעין את מצבורי האנרגיה, לעכל, לעבד, לנקות ולדייק את עצמנו למציאות טובה יותר - הוא גם הכח שעוזר לנו לאחד בין שני עולמות: הגלוי והנסתר, וככל שאנו דואגים לסנכרן את שעות השינה והערות שלנו עם הכוחות האחרים - הסביבה בה אנו חיים, עונות השנה, מצבנו הנפשי והפיזי, והגיל שלנו, כך אנו מאפשרים לכח הרביעי, לתמוך בנו יותר טוב ואפילו לעצמנו להיות יותר נוכחים בהווה ופחות ׳תקועים׳ בעבר.

בהמשך לסדרת המאמרים אודות הכוחות הקוסמיים הגדולים שכדאי לנו להסתנכרן איתם על מנת לחוות איזון אמיתי ופחות את המרדף אחריו. כדאי שנכיר בכח התנועה שיש בכל דבר שאנו עושים וכמה חשוב שנעשה.., בכח המנוחה שיש בו להטעין את הנפש והגוף ובשום אופן אינו קשורה לבטלה או נחיתה אנרגטית הנובעת מעייפות או מצב רוח ירוד, ובאופן כללי בכח קוסמי שלישי מתוך שישה שיש בידנו לחיות חיים בריאים יותר.

אחרי שהבנו את הכח הראשון הפועל בתוכנו, אותו אקלים בו הנשמה שלנו מאופיינת וכיצד אנו יכולים לאזן אותו כשהוא גולש לקצוות ומשפיע על גופנו, מצב רוחנו והבחירות האינסטנקטיביות שלנו. כדאי שנכיר את הכח השני שפועל בתוכנו וקשור בכח הראשון והוא כח הטעם שטמון בתזונה שלנו.

המושג איזון, הינו המושג הכי משומש בשנים האחרונות לצד הרצון לדייק, לנקות, להכיל, לצמוח ולהשתפר. אנחנו שואפים להיות טובים יותר לעצמנו ולכל מה שסובב אותנו ואנחנו מבינים היום יותר מתמיד, שהקצנה היא שיטה שאינה יכולה להביא אותנו אל האקלים אליו אנו מייחלים, וכי רק אם נאזן ונדייק מידות נכונות של דברים נוכל לצלוח את דרכנו ולהפוך אותה משמעותית ונעימה כאחד.

המעניין בתפיסת ההכחשה אשר בהכרח מתייחסת אך ורק למציאות הנשקפת אלינו, היא העובדה שתפיסת המציאות עצמה כפי שתיאר פעם החוקר והפיזיקאי דויד בוהם - נשענת בעצם על תפיסת האמונה שלנו; ״המציאות שנשקפת אלינו היא למעשה, מה שאנו סבורים שהוא אמיתי ומבוסס בהכרח על התפיסות שלנו, המחשבות שלנו - אותו חוט מקשר בין זכרונות, פעולות, מילים ונחשב להיות אנרגיה נסתרת״.

לא פעם אנו נופלים לביקורת על אחרים, שיפוט מהיר ויהירות שאנו יודעים, טוב מאחרים איך באמת הדברים צריכים להיות - בעוד שלמעשה ככל שאנו מבקרים ושופטים אחרים, אנו מתרחקים מהתיקון החשוב מכולם והוא תיקון עצמי - תיקון עולם

דווקא המודעות למוות, ההכרה באפשרות שהוא יכול לפגוש אותנו בכל יום, מעניקה לנו סיבה גדולה יותר להיות טובים יותר בזמן הווה ולדחות כל תירוצים, להספיק יותר, למצות את היכולות, להתחבר יותר לאנרגיות נוספות באהבה.

אחרי הכל, גם נבואה מקורה בניתוח הסתברותי, וגם אם ישנם שכלים נבדלים ביננו, בעלי יכולת ניתוח חד ומהיר מאחרים, בעלי ערוצי תקשורת פתוחים לעולם הנסתר(...) - גם הם אינם יכולים לדעת אף פעם בוודאות מוחלטת וסופית דברים, ולו בזכות העובדה כי לכל נשמה קיימת - עומדת תמיד זכות הבחירה.

לפי פרופסור בנימין ליבט שזכה בפרס נובל על העבודה שלו בתחום התודעה: תת המודע שלנו מעבד כ 20 מיליון גירויים סביבתיים בשניה לעומת 40 של המודעות, ועל כן אפשר להבין מדוע תת המודע מרגיש בטוח ומבוסס יותר כשהוא מקבל החלטה וכל מחשבה הפוכה ממנו תהיה בהכרח לא מבוססת, חדשנית ובהכרח בעלת סיכון גדול מדי.

חווית רווחה היא החלטה שלנו שאינה תלויה בדבר למעט הרצון שלנו בה. אין קשר בין חשבון הבנק שלנו לרווחת השפע שאנו חיים בה, כמו שאין אדם רע - ישנם רק אנשים שעושים מעשים רעים וגם אלה יש בהם להעיר את הטוב ולהדגיש אותו עבורנו - חווית רווחה היא תפיסת מציאות, נקודת מבט ותלויה באמונה בלבד.

באופן מעשי כשאדם חווה סערה שמרגישה לו כמו אחת שנכפתה עליו - עליו לזהות את המקור ולעשות הכל על מנת להרחיק עצמו משם. כמו כן, לפעול למען מיתון האש המשתלטת על ידי: שתיית מים, מקלחות צוננות - קרות, תזונה קלה ובעיקר ירקות ירוקים, קטניות ואגוזים ולהרבות בשמחה, הומור והתרוממות רוח על ידי הפצת גישה אופטימית ותקווה בכל דבר.

ככל שאדם מעמיק בעצמו ומבין כי מלבושיו אינם הולמים את מידותיו או לפחות את אלה אליהם הוא שואף - ראוי שיפעל למיטב הבנתו ויכולתו באופן מיידי להחליפם ויזכור שככל שהוא מרגיש סיפוק ולו הקטן ביותר - הוא פועל נכון וככל שהוא מרגיש ריקנות גדולה - מבלי משים לב, הוא ככל הנראה חוזר על עצמו ובוחר מלבושים דומים לאלה שהוא מבקש לפשוט מעליו.

במקרים, בהם אנו פוגשים דיקטטורים מהסוג המדובר, אנו חייבים ראשית לוודא שזה אכן המקרה ולא שאנו חלילה טועים באבחנה ומונעים עזרה שאנו יכולים להעניק ויותר מכך, אנו חייבים לדעת כיצד לפעול מולם כך שבמידת הנדרש באמת נוכל לעזור להם ועדיין לא נגרר להיות נשלטים על ידם.

היה זה אלברט איינשטין שאמר פעם: ״יותר קל לפרק את האטום מאשר לפרק דעה קדומה״ ואכן כמו שאנו נוכחים לדעת בכל יום מחדש - זה נכון. דעה קדומה על אף כל הנזק שהיא מסבה, התקיעות שהיא יוצרת, הקושי, החיכוכים והתסכול הרב

לא קל לפתוח שער אטום וסגור - ממש כמו שלא קל להיפרד מדעה קדומה. לשם כך, נדרש הרבה אומץ לרצות לחצות לצד השני ולעמוד מול הנסתר, הלא נודע והסכנה שאולי נשקפת שם. יחד עם זאת, אלה שיבחרו לעשות כן בכנות, מיקוד מלא ואומץ - יזכו לברכה גדולה בחייהם.

מקורה של תפילת ׳שמע ישראל׳ אשר הפכה לאורך השנים להיות כמו הקשר הכי בסיסי בין אדם ליהדותו ואמונתו הינה בספר דברים שם מוזכר משה רבנו אומר את המילים הקדושות בסמוך לפטירתו. יחד עם זאת על פי התלמוד, נאמרה הקריאה במלואה עוד לפני כן על ידי יעקב אבינו, כאשר ביקש את בניו למיטתו בהגיע שעתו, על מנת לחלוק איתם נבואה הקשורה בגורלו של עם ישראל. בשני המקרים, אנו מבינים כי ׳שמע ישראל׳ נאמרת רגע לפני סוף אחד והתחלה אחרת. נקודת מפנה חשובה, ויותר מכך כמו תפילה ובקשה ברגע בו אנו מרגישים לפני פרידה, מפורקים ולא מאוחדים - להתאחד באמצעות דבר אחד שהוא האמונה בבורא, וכפי שנאמר בתפילה ״שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, יְהֹוָה אֱלהֵינוּ, יְהֹוָה אֶחָד: בָּרוּךְ, שֵׁם כְּבוד מַלְכוּתו, לְעולָם וָעֶד״

המטרה בסופו של ענין בין אם אנו כותבים או קוראים, להגיע למצב בו אנו מרגישים את הדברים וחווים אותם. מתוך כך, חשוב שנרגיש מה טעמה של אותה מילה שאנו עומדים לומר או לכתוב ונשים לב אם שמא היא בעלת טעם מר או חריף ועלולה להשיג עבורנו ההיפך ממה שאנו מכוונים אליו.

הזמן. כך אומרים, תלוי בתפיסת המתבונן בו. או במילים אחרות - קיים רק וככל שאנו מנכיחים אותו. למעשה, רק כשאנו מדברים על העבר ומעלים אותו מן הזכרון - זה מתקיים ויתרה מכך, מתקיים בהתאם להשפעות משתנות וצרכינו העכשוויים, ערוך למיטב יכולת ההכלה והתפיסה שלנו בהווה.

הפרעת קשב הינה הפרעה שמקורה בנפש האדם המבקש להתחשב בכל דעה, לפגוש כל אדם, לבצע כל משימה, לנהל, לצרוך ולהתייחס לכל פרט בחייו כחשוב באותה המידה והיכולת לתעדף ולהגדיר יעדים קשה עבורו וככל הנראה - גם עקב התחשבות יתרה בסביבה